"בכל פעם שאני מתראיינת ומקדמת פרויקט שואלים אותי על סיפור האונס שעברתי בגיל 17, עייפתי מזה. בפעם האחרונה דיברתי על זה ממש מעט, ושוב זה הפך להיות הכותרת. אני פותחת את החיים שלי, את הסיפור שלי ואת כל העשייה שלי, שהיא באמת מאוד מרשימה, ועבדתי קשה על הבמות, ובסופו של דבר הכותרת נוגעת בטראומה שעברתי בנעוריי. זה נתן לי אגרוף בבטן”, אומרת הזמרת והשחקנית מיי פיינגולד. “לפני המון שנים, בחרתי לשתף. הייתי פעילה וגם כיום אני פעילה בנושא. אני מוכנה להביע את דעתי, ואפשר לקרוא שוב ושוב את אותו הסיפור ולקדם עוד פרויקט ולהשתמש בזה כדי למשוך כותרות, אבל מבחינתי זה קצת עלוב”.
פיינגולד, שפרצה לתודעה בשנת 2009 , כשהשתתפה בעונה השביעית של “כוכב נולד”, מחזיקה ברקורד מרשים של עשייה: שירים, השתתפות בתשעה מחזות זמר גדולים וגם הופעה באירוויזיון. את סיפור האונס אליו היא מתייחסת, חשפה הזמרת בשיר “מה נשתנה”, שמתאר מפורשות את סיפורה של בחורה צעירה שנאנסה במועדון בהשפעת סם אונס. בראיון שנתנה לחדשות ערוץ 2, שנערך במקביל לצאת השיר, סיפרה על שעברה.
“עם כותרת כזו חיפשו למכור את הראיון איתי, להשתמש בשדים שלי מהעבר, וזה לא קוּל להשתמש בזה”, אומרת פיינגולד. “יש לי התמודדות אישית שלי, ויש לי גם ילדים היום, ואני לא רואה את הצורך להשתמש בנושא הזה. נפגעתי כשראיתי את הכותרת, ובחרתי לא לשתף את זה. אני מרגישה שמגדירים אותי לפי הטראומה שעברתי בחיים. אני לא חושבת שאנשים צריכים להגדיר אותי על פי זה. אני בוחרת להשאיר את זה שלי, ברשותכם, תודה. הכל נהיה שטחי ורדוד, מחפשים צהוב, מחפשים את הרע כי זה מוכר, כי זה מעניין. אני עושה את התיקון שלי דרך הילדים שלי. אני מגדלת אותם לאהבה, לפרגון, לאור, לדברים נשגבים ולהבנה שכשמישהו בא להוריד אותך זה בגלל שהוא למטה, והוא כנראה צריך להוריד אותך לרמה שלו כדי להסתכל לך בגובה העיניים. אני מגדלת את הילדים עם הבנה שזה בסדר להחמיא לאחרים, זה לא מקטין אותך”.
נאמבר קשה
בימים אלו מככבת פיינגולד בהצגה “לא רק בלונדינית” ,המבוססת על הסרט המצליח בעל אותו השם משנת 2001, בכיכובה של ריס ווית'רספון. העלילה מגוללת את סיפורה של אל (אניה בוקשטיין, בגרסה הישראלית), צעירה בלונדינית וקלת דעת, שמכורה לשופינג, איפור וטיפוח. בן זוגה של אל, וורנר (יפתח מזרחי), מחליט לעזוב אותה ולחפש מישהי קצת יותר רצינית. כדי להוכיח שהיא "לא רק בלונדינית" ולכבוש מחדש את לבו של אהובה, אל אורזת את מיטב בגדיה הוורודים ויוצאת למסע חייה. היא מגיעה לבית הספר למשפטים באוניברסיטת הרווארד היוקרתית, שם היא מצטרפת לצוות ההגנה של מאמנת הכושר ברוק, המואשמת ברצח.
“שפורסמו מועדי האודישנים להפקה, חקרתי על הדמויות ונדלקתי על ברוק. באודישנים עשיתי כמה דמויות, אבל כיוונתי אליה ספציפית”, מספרת פיינגולד. “זה לא היה תהליך רגיל של אודישנים. הבמאי - אביחי חכם, עשה אותם בשלב מוקדם כי הייתה לו הפקה בברודווי ובקנדה. בין האודישן לבין קבלת התשובה עבר המון זמן. אחרי ההמתנה, התמזל מזלי ונבחרתי לגלם את הדמות שרציתי".
"אני חולקת את התפקיד עם רונה לי שמעון. אני מכורה לאתגרים ולאקסטרים ולכל דבר שדוחף אותי לקצה גבול היכולת, לשם אני תמיד מכוונת. מדובר בתפקיד של מאמנת כושר, שמחזיקה מכון שנקרא ‘ישבן מפלדה’ ויושבת בכלא בחשד לרצח של בעלה. יש לי שם נאמבר בין הקשים שנכתבו בהיסטוריה של מחזות הזמר בעולם – במשך שבע דקות אני שרה ותוך כדי כך קופצת בדלגית. כשאני יורדת מהבמה שואלים אותי ‘איך עשית את זה?’, אני עונה בכנות: ‘אני לא יודעת’. עשיתי כמה דברים מאתגרים פיזית בעשר השנים האחרונות, אבל שום דבר לא משתווה לזה”.
הסרט משתמש בלא מעט סטריאוטיפים על נשים. זה עובר בעינייך היום?
“לפני שעולים עם הפקה, כל הפקה, וזו ההפקה התשיעית הגדולה שלי, עולה השאלה של רלוונטיות הסיפור לזמננו. הסרט מדבר על סטריאוטיפים, וזה תמיד יהיה רלוונטי. פה מדובר על בחורה שמחזיקה כל סטריאוטיפ מיושן בנוגע לבחורות ומה הן צריכות להיות – קטנה, חתיכה, בלונדינית, ורודה ומתעסקת באופנה – וכשהיא מחליטה ללמוד משפטים בהארוורד, החברה מביעה את דעתה וכולם סקפטים לגבי היכולות שלה בגלל הנראות שלה, ואוטומטית מדביקים לה תווית של ‘טיפשה’. בוא נאמר שזה לא מסוג מחזות הזמר שתשב בקהל ותרגיש שאנחנו נושאים איזשהו לפיד של פמיניזם ו־MeToo, אבל זה נוגע בזה. בכל מקרה, לפעמים לא צריך לחפש את הרלוונטיות, אפשר גם סתם ליהנות”.
התחלת כזמרת נטו, וכבר עשור שאת על במות התיאטרון. זה משהו שתמיד חלמת עליו?
“זה היה חלום ילדות שלי מגיל ארבע. הייתי מהילדות שסגורות בחדר שעות ומקשיבות לדיסני ולמחזות זמר ועושות כוריאוגרפיה ל־60 רקדנים בראש, ואלו הבמות שחלמתי להגיע אליהן. אחרי הפריצה שלי בטלוויזיה החיים משכו אותי לכיוון התיאטרון, ומצאתי את עצמי ב’לילה לא שקט’ בקאמרי ומשם היה ברור באיזה כיוון הדרך שלי נסללת. התעשייה הזו חיבקה אותי וגרמה לי להרגיש מאוד בבית. מחזות הזמר אפשרו לי לשיר וגם לשחק וגם לרקוד. אני מופיעה עם ההרכב לימוזינה אקספרס כבר תשע שנים, עם אבנר חודורוב ומייקל בנסון, אבל עכשיו, אחרי עשר שנים בתיאטרון, זו הפעם הראשונה שאני מתיישבת ומתחילה לעבוד על מופע שלי כזמרת. חוץ מזה, אני מחזיקה בתעודת מדריכת פילאטיס ואני רוצה להיכנס גם לזה, ואני גם אמא לשני ילדים”.
הבמה האירופית
נראה כי מה שנחשב לשיא הקריירה של לא מעט זמרים בישראל ובעולם – השתתפות בתחרות האירוויזיון, לא נתפס כך בעיני פיינגולד, נציגת ישראל לשנת 2014 בתחרות הזמר האירופית, עם השיר Same Heart. “זו חוויה מרגשת, אבל לא מה’טופ 3’ בחיי. כל פרמיירה של הצגה חדשה מרגשת אותי יותר”, מצהירה הזמרת. “יש משהו מאוד טכני בעבודה הזו, באופן בו צריך לדייק שיר אחד ברמה של איפה הרגל דורכת ומה היד עושה. אתה עושה את זה שוב ושוב, אתה מופיע אל תוך עדשת המצלמה, המחשבה היא מרגשת, ההפקה הייתה פחות גדולה ממה שאנשים מייחסים לה, לפחות בחוויה שלי. אם הייתי חושבת שכולם כוססים ציפורניים בארץ, אולי הייתי מרגישה עוצמה יותר גבוהה של התרגשות ולחץ. בחרתי להיות מפוקסת וליהנות”.
ספרי על תהליך הבחירה בך לאירוויזיון.
“יום אחד קיבלתי שיחת טלפון בזמן שאכלתי ארוחת ערב עם המשפחה. אמרו לי ‘מזל טוב, נבחרת לייצג את ישראל באירוויזיון’. לא חשבתי על זה, זה פשוט הגיע אליי, והייתי צריכה להחליט מהערב שבו קיבלתי את השיחה עד למחרת בבוקר אם אני עושה את זה או לא. אנשים בחוץ לא הבינו את תהליך העבודה שעברנו. ליאור בעלי, שעשה את זה איתי, ניהל את הדבר והיה מפיק בפועל. לפני תקופת ‘הכוכב הבא’ כל האחריות הייתה עליך, גיוס הכספים הוא עליך, העבודה, ההחלטות, הכל קם ונופל על תקציב שאתה מצליח לגייס עבור הייצוג שלך את המדינה. זה גם היה בשנים שהאירוויזיון לא דובר בארץ, ובגלל שעשיתי אותו עם בעלי, זו גם חוויה משפחתית שלנו”.
התוצאות היו מאכזבות?
“התוצאה הייתה מאכזבת ומפתיעה, כי היא הייתה רחוקה מההימורים העולמיים, אז שאלתי את עצמי אם מישהו הטה את הכף נגדנו. הרבה אנשים העבירו ביקורת על האופן שבו הנקודות נספרו, ולכן שיטת ההצבעה שונתה. מה אני אגיד, ‘אכלו לי, שתו לי’? הדבר הכי טוב שאתה יכול לעשות בקריירה שלך זה לעשות את הכי טוב שלך, ונתתי את ה’דה בסט’ בסיטואציה המורכבת הזו. הייתי שמחה לחזור והייתי עושה את הדברים אחרת לגמרי עם הניסיון והלימוד שלי את החוויה הזו”.
עכשיו כשהתחרות חזרה לתאגיד כאן, את חושבת לחזור?
“אין לי מחשבות על זה כרגע. אני משתתפת בארבע הפקות במקביל בארבעה תיאטראות שונים, ונראה לי שאני היחידה בארץ שעושה את זה. יש לי גם מופע חדש בדרך. אז מחשבות על קדם אירוויזיון פחות מחלחלות לי לתודעה כרגע”.
הזמרת שפרצה לתודעה על במת “כוכב נולד” החליטה לחזור לאחר כמעט עשור לריאליטי נוסף – The Four של הזכיינית רשת, שהפכה לאחד הפלופים הטלוויזיוניים הגדולים בתקופה שלאחר פיצול ערוץ 2 במדיי הרייטינג,ולכן, בזכיינית החליטו בצעד תקדימי לקצר את העונה לשמונה פרקים בלבד. "אין לי חרטה על שום דבר", היא אומרת. "באופן כללי זו הייתה חוויה חיובית. היא נגמרה כמו שהיא נגמרה, בלי קשר אליי. זה נשאר זיכרון רחוק, כמו כל דבר. עברתי חוויה עוצמתית, גם בשביל המשפחה. אין הרבה חוויות כאלו בחיים”.
במהלך קידום התוכנית אמרת "אם יכולתי לעשות מריאליטי קריירה הייתי עוברת לגור שם", את עדיין חושבת כך?
“חד משמעית. תוכניות הריאליטי של הפריים טיים עתירות תקציב, כך שכאמן אתה מקבל את הפינוקים וה’פסיליטיז’ שאתה צריך. מסיעים אותך, מאפרים אותך, מעצבים לך את השיער, לוקחים אותך לחנויות לעשות סטיילינג, יש חזרות, זמן עבודה. מבחינה הפקתית הכל מאורגן וזה נורא מפנק. בתחום הבידור אין הרבה מדיות שמשקיעות כל כך הרבה משאבים סביבך. בתיאטרון, להבדיל אלף הבדלות, אתה מתחמם לבד, מתאפר לבד, מתכונן לבד, יש עליך המון אחריות. הכרתי בריאליטי את אנשי המקצוע הגדולים בתחומם, אם זה בתחום הסאונד, התאורה וההפקה, ועד היום אנחנו מכירים. בגלל זה אני אומרת את זה, לא בגלל שלהיות בטלוויזיה זה משוש חיי”.
יש סיכוי שנראה אותך בעוד ריאליטי מוזיקלי?
“אני רוצה להגיד שהסיכויים הם מאוד מאוד נמוכים, כמעט אפסיים. עדיין, הכל תלוי מה מעניין אותי באותו רגע, וזה לא משהו שמעניין אותי בשלב הזה. אבל אם יש משהו שלמדתי זה לא להגיד ‘לא’ מראש’”.
יש משהו שהיית אומרת היום למיי הצעירה שרק הגיעה ל"כוכב נולד"?
“חד־משמעית. לא מזמן התחלתי לצפות בזה עם הבת שלי כי היא רק שומעת מכל מקום שאמא הייתה ב’כוכב נולד’. אמרתי לה ‘בואי אראה לך על מה מדובר’. זו חוויה נפלאה לצפות בזה דרך העיניים שלה. כשצפיתי התחשק לי להיכנס לטלוויזיה, לטלטל את עצמי ולהגיד ‘זה בסדר אם תחייכי, אף אחד לא יחשוב עלייך שום דבר רע אם תהיי את עצמך, תשחררי את הפחד’. היה לי עצוב לראות עד כמה אני מחזיקה את עצמי, לא נותנת לאף אחד להיכנס, ומצד שני אני שמחה שעברתי את המסע שעברתי, את השיעורים, ושאני אדם חופשי היום. אני עדיין קשוחה ומחוספסת, אבל אני אדם כל כך נעים וחברי ואדיב וקליל. נורא פחדתי לחשוף את הצדדים האלו בי כי חשבתי שזה ייתפס כחולשה. היום אני מבינה שלא משנה מה ייתפס, זה לא נוגע בי, אני יכולה להיות מי שאני, ומי שלא טוב לו – יום טוב לו”.