חתן פרס ישראל, הצייר, הפסל והתפאורן יגאל תומרקין הלך היום (חמישי) לעולמו בגיל 87. תומרקין, שזכה בפרס ישראל לפיסול לשנת 2004, הותיר אחריו את בתו אורנה מאשתו הראשונה נעמי, ושני בנים, דור והשחקן יון תומרקין, מאשתו השנייה, נעמה.
יון ספד לאביו בשיחה עם וואלה! תרבות: "בגלל שזה כל כך טרי וכל כך כואב עוד קשה לי למצוא את המילים הנכונות", אמר. "מבחינתי הוא היה האבא הכי מדהים שאפשר לבקש. ההיפך מהפרסונה ומאיך שנתפס בעיני הציבור כ'ילד הרע' עם 'הפה הגדול'. הוא היה אבא מדהים והכי אוהב את הילדים שלו ואת המשפחה שלו. הוא היה חולה תקופה, ועכשיו זה קרה. לצערי לא הספקתי להיפרד כמו שרציתי. הוא היה אמן מדהים, מהגדולים שהיו ויהיו פה בישראל. אני חושב שזאת אבידה גדולה לעולם התרבות והאמנות, ובכלל לעולם".
תומרקין נולד בשם פטר מרטין גרגור היינריך הלברג בשנת 1933 בדרזדן שבגרמניה. אמו, ברטה גורביץ, הייתה יהודייה, ואילו אביו, מרטין הלברג, היה גרמני-נוצרי, בן של כומר, שלימים נודע כבמאי ושחקן ידוע בגרמניה. אימו עלתה עמו לארץ ישראל כשהיה בן שנתיים. בישראל נישאה אמו להרצל תומרקין שהיה לאביו החורג. בשנת 1949 נולדה אחותו. בגיל תשע החל תומרקין לגלות את עובדת היותו בן מאומץ. "זה גרם למועקות ולנתק עם ההורים, כי אתה יודע שלא מדברים אליך אמת", טען.
תומרקין גדל בתל אביב, והתחנך בבית הספר העממי "בית חינוך לילדי עובדים", שהיה שייך לזרם העובדים. מאוחר יותר עברה המשפחה לבת ים, שם למד תומרקין בבית הספר הדתי "תחכמוני". בראיון מאוחר תיאר תומרקין את קשייו בסביבה דתית זו ואת מעברו בין כמה מוסדות חינוך שונים. בין היתר נשלח תומרקין ללמוד בקיבוץ בעמק יזרעאל, שם שהה תקופה של כמה חודשים, ב"בית החינוך" ברחוב בצלאל בתל אביב ובבתי ספר אחרים של זרם העובדים בבת ים ובחולון.
בשנת 1946 הצטרף תומרקין לאגודה ימית. באותה שנה למד בבית הספר המקצועי "מקס פיין", שם למד מסגרות ואחר כך טלקומוניקציה וחשמל. בשנת 1949 הצטרף כנער סיפון לשתי הפלגות של האונייה "נגבה" לאירופה. לאחר מכן עבד בעבודות שונות ועסק בפיסול חובבני בחומר קרמי ובבטון. בשנת 1952 התגייס לצה"ל ושירת בחיל הים כמדריך חבלה בשייטת. בזמן השירות הצבאי ולאחריו יצר תומרקין פסלוני חיות, שנמכרו בחנויות שונות.
ביצירתו הענפה יצר תומרקין עשרות פסלים ואנדרטאות שהוצבו במרחב הציבורי בישראל. חשיבותו של תומרקין בהיסטוריה של האמנות הישראלית הייתה ביצירתו של פיסול וציור ששיקף את השפעת אמנות הפופ בשנות ה-60, והתבסס על טכניקות כאסמבלאז'.
על אף שינויים סגנוניים רבים שעברה יצירתו במהלך השנים, מצויים באמנותו ביטויים של מחאה תרבותית ואנטי-מלחמתית, המעידים על מעורבות עמוקה בתרבות הישראלית. על יצירותיו הידועות נמנים הפסל "הוא הלך בשדות" (1967) ו"אנדרטה לשואה ולתקומה" (1975).
בשנת 1998, בעת ששהה בפריז לחופשה, חלה תומרקין בדלקת קרום המוח. באותה שנה זכה בפרס זוסמן לאמנים הנותנים ביטוי ביצירתם למוראות השואה. בעקבות סערה ציבורית שקמה כנגד הענקת הפרס, החליטה הנהלת יד ושם, המעניקה את הפרס, לבטל את הענקתו לתומרקין. כנגד תומרקין נטען כי צוטט באומרו "כאשר רואים את השחורים האלה מבינים למה הייתה השואה", טענה שהוכחשה על ידי תומרקין.הנהלת קרן זוסמן החליטה לעקוף את החלטת יד ושם ולהעניק לתומרקין את הפרס בטקס שנערך ב-2 באפריל במסגרת פתיחת תערוכה של אמנות ישראלית לציון 50 שנה להקמת מדינת ישראל במוזיאון היהודי בווינה, אוסטריה.
סערה ציבורית דומה התרחשה בשנת 2004, בעקבות זכייתו של תומרקין בפרס ישראל לפיסול. ועדת הפרס נימקה את החלטה באומרה כי "תומרקין הוא מהחשובים ומהמקוריים שביוצרי הסגנון המודרני בפיסול הישראלי. יצירתו הטביעה את חותמה על האמנות הישראלית בארבעים השנים האחרונות". אולם התבטאויות ישנות של תומרקין גרמו להתנגדות ציבורית למתן הפרס. בעקבות המחאות הציבוריות אישרה ועדת הפרס שלוש פעמים את זכייתו של תומרקין, כונס דיון דחוף של הכנסת שדן בעניין זה וב-29 במרץ 2004 אף התקיים דיון בבג"ץ בשלוש עתירות שהוגשו נגד מתן הפרס; בג"ץ דחה את העתירות.
במהלך העשור הראשון של המאה ה-21 עבר תומרקין ליצור בסטודיו במושב בורגתא. הוא אף הקים במושב גן פסלים מיצירותיו. בשנת 2009 נערכה תערוכה רטרוספקטיבית מיצירתו בשם "יגאל תומרקין – 50 שנות יצירה" בגלריות אופאל וזיסמן בתל אביב-יפו. ב-2017 נערך במרכז לאמנות עכשווית בערד התערוכה "יובל למצפור ערד" (אוצרת: הדס קידר), שהציגה עבודות של מבחר אמנים שהתייחסו ביצירתם למצפור שיצר תומרקין ב-1968 בקצה טיילת מואב. את התערוכה ליווה קטלוג שערכה נוגה ראב"ד.