לירון בן-שמעון הייתה נערה בת 17, כשהתוודעה לשירתה של אהובה עוזרי. "אחי, מיכאל, הביא הביתה אלבום שלה עם השיר 'צלצולי פעמונים' והאזין לו בהתלהבות", היא משחזרת. "אני אהבתי את מה ששמעתי מהאלבום, אבל התלהבתי פחות, כי הייתי ברוק'נרול עם 'המכשפות', אביב גפן, ירמי קפלן וכאלה עד שבהיותי שדרית ברשת ג' ראיינתי טלפונית את אהובה. בסיומו של הראיון עופר נחשון 'התפרץ' לשיחה ושאל מה דעתה להתארח בהופעה שלי. 'לירון עשתה לי אחלה ראיון; למה שלא אבוא?', אהובה השיבה בפשטות, בניגוד לזמרים במעמד שלה".
בן-שמעון אירחה את הזמרת הנערצת בהופעתה ב"לבונטין 7", שם פגשה אותה לראשונה וזאת הייתה ראשיתה של חברות בינה לבין עוזרי, שהייתה כפולה ממנה בגילה. כחמש שנים מאז שמותה של עוזרי קטע אותה חברות, בן-שמעון תגשים חלום, כשתככב בחמישי השבוע בבכורת "מלכת הכרם", קברט מוזיקלי מזרחי, שיועלה ברחבת תיאטרון יפו, בבימויו של יגאל עזרתי. בן-שמעון תבצע את להיטיה של עוזרי, למעט שניים, שתבצע גלית גיאת, הזמרת האורחת במופע.
אגב כך מן הסתם תיזכר במפגשי שישי בצהריים - "עם הרבה צחוקים" - שלה ושל שלומי אורון, המתופף שאיתה, בבית-קפה קבוע בנווה-צדק, עם עוזרי . "בהתנהגות שלה היא הייתה צעירה משנינו", מעידה בן-שמעון, "אבל כיאה לאנשים מורכבים, אפשר היה לראות אצלה עצב ושמחה בו-זמנית, כשבאופי שלה היא הייתה מעין ילדה נצחית. בביקור הראשון שלי מיני רבים אצלה, בכרם, הייתי בהלם כשראיתי את המינימליזם שהיה בבית שלה, כמעט בלי חפצים. כששאלתי אותה איפה כל הדברים שלה, היא השיבה - 'אני לא צריכה כלום. כל מה שחשוב, כולל הזכרונות, יש לי בלב.
"בכל הופעה שאירחתי אותה, היא הטריפה את הקהל ונהייתה מסמר הערב. על הבמה היא הרגישה הכי טוב בעולם. היו פעמים, שהיא לא הרגישה טוב, כשזה היה בשיא המחלה - ועל הבמה שום דבר. כמו רקדן שדורך על מסמר ולא חש את הכאב עד סיום הריקוד. כשהודעתי על מותה, לא יכולתי להתאפק ובכיתי בשידור. מאז אני לא מפסיקה להתגעגע אליה ולהעריך אותה. בעיניי השירים שלה לא פחות מיצירות-מופת".
המופע, בהשתתפות שמעון פרנס ועופר פנחסוב, במאי "צלצולי פעמונים", הסרט התיעודי על עוזרי, הוא בהפקת תיאטרון יפו וחב"ש, שהינו המפיק חיים בן-שמעון, אביה של גיבורת סיפורנו, שלדבריה היה זמר בלהקת "כרמון", בעברו הרחוק. אמה, רחל, פעילה בתחום תיאטרון-ילדים. כלומר, לירון, 41, בת להורים יוצאי מרוקו, באה ממשפחה אמנותית וכבר בגיל תשע היא הופיעה בפסטיבל ילדים ירושלמי. "עם מחיאות הכפיים של הקהל גיליתי שאני אוהבת להופיע וצריכה את זה", היא מציינת.
בשנים הבאות היא הייתה יותר בכיוון של משחק ואף החלה ללמוד בבית צבי עד שגרי בילו, המנהל המיתולוגי של המוסד, אמר לה - "את פרח שפה לא פורח". בן-שמעון הבינה את הרמז והעבירה את הדגש למוזיקה ובמקביל שידרה בקול ישראל עד פרוץ התאגיד.
במאזנה של בן-שמעון אלבום ושני אי.פים. בבסיס שירתה נשארה מעוגנת ברוק'נ'רול, "אבל גם אם אני לא זמרת מזרחית, אהובה פתחה לי את הצ'אקרות בכיוון הזה". לדבריה, עוזרי אמרה לה - "את יוצרת לא פחות מזמרת". אכן, הרשימה המפוארת של מבצעי שיריה כוללת, ביו השאר, את ישי לוי, רבקה זוהר, אריק סיני, זהבה בן, הראל סקעת ורן דנקר.
כשהיא נשאלת אם היא נדרשת לגדלות נפש כדי להעתיר משיריה על אחרים, אומרת בן-שמעון: "כשאני לא מרגישה חיבור אישי חזק לשיר שכתבתי, אין לי סיבה להשאיר אותו אצלי. אבל אני מודה שיש התלבטות אם אני לא עושה טעות בהעברת שיר למבצע אחר. מצד שני, יש כאן שחרור מסוים".
לבסוף, מה למדת מאהובה עוזרי?
"לא פעם ברגעים קשים אני נזכרת באהובה ואז אומרת לעצמי לא לוותר. דבקות במטרה ובדרך, זה מה שלמדתי ממנה, גם לראות את חצי הכוס המלאה".