את יום הולדתה ה־40, שחל לאחרונה, בחרה השחקנית והמרצה ורד פלדמן לחגוג בחיק המשפחה, ובלי המשבר המפורסם שלרוב נלווה לגיל הזה. “בן הזוג שלי אמר לי לפני כמה ימים על המשבר: ‘את כל החיים מתארגנת ומתכוננת או למשברים או להצלחות אדירות. כשזה הגיע עד עכשיו, היית נורא מוכנה לזה, אז גם אם עכשיו יש משבר באופק - אני די בטוח שאת מוכנה אליו’”, היא מספרת כעת. “אבל אולי הפעם אבקש לא משבר אלא באמת איזו חגיגת־על ענקית, איזו הפתעה משמחת. למרות שזה מעסיק את כולנו. אין קיצורי דרך. אי אפשר לברוח מזה”.
איך בכל זאת ציינת את הגיל?
“אני לא בן אדם של מסיבות גרנדיוזיות גדולות והופעות ענק, אז ביקשתי מבעלי ליום ההולדת זמן איכות משפחתי אמיתי. להשתבלל עם המשפחה הגרעינית מחוץ לבית, לברוח לאיזו בועה משלנו. נסענו לחופשה בצפון”.
לדבריה, יום הולדתה ה־40 הציף אצלה ביתר שאת מחשבות על אמה, הבמאית, המחזאית והמורה למשחק בלהה פלדמן, שגידלה אותה לבד כאם חד־הורית והלכה לעולמה בשנת 2010 לאחר מאבק במחלת הסרטן בגיל 60. “בתור יתומה מאמא, כשאני מגיעה לשלב קריטי בחיים, אני מנסה להבין מה היה לאמא שלי ואיך היא התנהגה בסיטואציות כאלה”, היא מספרת. “למשל כשהייתי בהריון וכשילדתי חשבתי אם זה היה לה קל או קשה, כשהגעתי עכשיו לגיל 40 חשבתי מה אמא שלי עשתה כשהיא הגיעה לגיל הזה, ואז נחת עליי הזיכרון שבגיל 40 שלה היא ארזה אותי ואותה, עלתה על מטוס ללוס אנג’לס והחליטה לנסות את החיים שם. אם זה לא משבר, אז אני לא יודעת מה כן”.
עם או בלי קשר לשינוי הקידומת, בימים אלה משיקה פלדמן, שבשנים האחרונות הפכה מומחית לשפת גוף, את הרצאתה החדשה “בואי נהיה הזוג הזה – שפת הגוף בזוגיות”. “לפני שלושה חודשים הגיע אליי גל של פניות ממסיבות רווקות ומפלטפורמות של פנויים־פנויות וגרושים־גרושות שביקשו שאסביר את שפת הגוף בזוגיות”, היא מתארת. “הבנתי שיש פה צורך בהרצאה חדשה בנושא, אז יחד עם פלטפורמת Funzing בניתי את ההרצאה הזו. גם מי שיבוא להרצאה הזו והוא לא בזוגיות, אלא מחפש זוגיות – יקבל כלים שיסייעו לו למנף את היכולות הקיימות שלו לטובת דיוק במציאת בן או בת זוג”.
עד כמה משפיעה שפת הגוף בנושא זוגיות?
“בכל נושא היא משפיעה בצורה משמעותית. אם נשדר מה שאנחנו רוצים - אז יש מצב שנוכל לכבוש את לב האדם שמולנו, אבל זה רק מתחיל שם. היא משפיעה גם על האופן שבו אנחנו תופסים את הצד השני ועל האופן שבו אנחנו תופסים את עצמנו. אם הצלחתי לדייק את עצמי, אז זה לא רק שבן או בת הזוג יכולים להידלק עליי, אלא אני מרגישה סיפוק אדיר כי הצלחתי להביא את עצמי לידי ביטוי. ככל שאנחנו שולטים יותר בכלי של שפת הגוף, אז נהיה יותר חדים בלקלוט את הצד השני ולזהות אם הוא באמת מתאים לנו או לא. היכולת שלנו להעמיק בעולם הזה משדרגת לא רק את ההווה, אלא את ההתפתחות האישית שלנו. בסופו של דבר, כשאתה בוחר בן זוג, גם אם אתה מרגיש שהוא מה שתמיד חלמת עליו, הרי זה ברור לכולנו שיבואו הפתעות. לכן היכולת שלנו להבין שהגוף שלנו הוא דינמי ויכול להשתדרג עם הזמן – חשובה”.
קסם לא ייאמן
לפני שנכנסה לעולם שפת הגוף, הייתה פלדמן, כיום אם לשלוש, אחת השחקניות העסוקות בישראל וכיכבה בתיאטרון (“מישהו ימות בסוף”, “אם יש גן עדן”), בטלוויזיה (“האלופה”, “גאליס”, “מתים לרגע”, “שב”ס”), ובקולנוע (“גיבור בעננים”, “בית בגליל”). בשנים האחרונות היא עדיין מופיעה על המסך הקטן ועל הבמה, אך במינון נמוך יותר. “בחרתי להוריד מעצמי את אור הזרקורים”, היא אומרת. “אני אוהבת מאוד לשחק, וזו אהבה גדולה שלי, אבל אי אפשר להתעלם מהעובדה שלמקצוע הזה יש מחיר מאוד כבד שאנחנו משלמים ביומיום שלנו, ואם יש אפשרות להקל את המחיר הזה - זה מה שייחלתי לו. טוב לי מאוד במקום שלי”.
אחת הטלטלות הגדולות בחייה אירעה ב־2010, כשנפרדה מאמה. “למדתי מאמא שלי את הכל”, היא מספרת. “למדתי ממנה קודם כל להקשיב באמת, מה שלא מלמדים בבית ספר. למדתי ממנה גם שאם לא הכל מסתדר כמו שהייתי רוצה – אני צריכה מאוד לאהוב ולקבל את המציאות. היא תמיד אמרה לי: ‘אם דברים לא מסתדרים כמו שאת אוהבת – פשוט תאהבי את איך שהדברים מסתדרים ותסובבי את הכדור הזה’. יש רשימה ארוכה של דברים שלמדתי ממנה. למדתי ממנה לסמוך על עצמי, לשרוד את החיים ולהתעמת עם כל הקשיים שיש בדרך”.
עד כמה העובדה שגדלת לאם חד־הורית השפיעה על האמהות שלך?
“עשיתי תיקון לדבר הזה כי התחתנתי והבאתי שלוש בנות, אבל עדיין המודל של אמא שלי חי ופועם בתוכי כל הזמן. אני מסתכלת על הבנות שלי משחקות ואני אומרת לעצמי שאין לי מושג מה זה שיש אחיות, ולפעמים יש לי תשובות כאלה אליהן כמו ‘תגידו תודה שיש לכן עם מי לשחק ולריב’. אני מסתכלת בפליאה אדירה על זה שהצלחתי לעשות את זה בכלל. אני גם לא האמא הזאת שאמא שלי הייתה כאם לבת יחידה, אני לא יכולה להיות, אני צריכה לחלק את המשאבים שלי לשלוש”.
בעוד אמה על ערש דווי, הכירה פלדמן, אז בת 30, לראשונה את אביה הביולוגי, ד”ר קובי אסף, ידיד נפש של אמה, מורה למשחק ודוקטור לשפת גוף, שהגיע להיפרד ממנה. “קרה קסם לא ייאמן”, מתארת פלדמן. “הוא ראה את כפות הרגליים שלי, דרכן זיהה את הדמיון בינינו והצליח לשכנע אותי, הסקפטית, לעבור בדיקת דנ”א".
"כשהגיעו התוצאות, והתברר שהוא אבי הביולוגי, נכנסתי להלם מכך שהוא זיהה זאת דרך התבוננות בכף הרגל שלי. אמרתי לעצמי: ‘וואו! אני חייבת לדעת מה הולך פה! מה זה הקסם הזה!’. רציתי ללמוד את מה שהוא יודע, לא רק כי זה עניין אותי, אלא כי זו הייתה גם דרך להעמיק את הקשר איתו ולהכיר אותו. קלטתי שיש פה עולם שאני הולכת לקפוץ ראש לתוכו. זה לא מובן מאליו בעיניי לגלות באמצע החיים עוד איזה ייעוד או שליחות כזו".
הצלחתם לפצות על הזמן האבוד?
“אנחנו כל הזמן מדברים על זה ושואלים את עצמנו אם בכלל אפשר לפצות על 30 שנה. מבחינתי יש לי אבא בעולם, וזה משהו שאני אפילו לא העזתי לחלום עליו. בתיכון הייתי מסתכלת על בנות שמתקשרות לאבא שלהן שיאסוף אותן, וזה מה שרציתי, והיום יש לי את זה. חוץ מזה, אני ממשיכה גם את מפעל החיים שלו, אז זה לא שהוא רק אבא שלי וסבא של הבנות שלי, אלא הוא המנטור והמורה הכי גדול שלי. זו הצלחה בחיים בעיניי”.
למרות שהיא מתעסקת כעשור בתחום שפת הגוף, רק לפני שנתיים פתחה בית ספר לשפת גוף, שמועברות בו הרצאות וסדנאות. “שפת גוף היא נושא כל כך אוניברסלי ורלוונטי לכל תחום”, היא אומרת. “בכל הרצאה שלי אני אומרת תמיד שכל מה שיהיה בהרצאה, אפשר לקחת לאן שנרצה - למקום המקצועי, לבית ולמעגל החברתי. אלו כלים שיכולים לשרת אותנו בכל סיטואציה”.
מי הקהל שמגיע להרצאות?
“זה משתנה. אני מרצה בפני ארגונים שונים, מגוון רחב של אנשי מכירות, סטארטאפיסטים, אנשי מוקדי שירותי בריאות והסקטור העסקי והציבורי. יש מגוון רחב של גילים. להרצאות הפתוחות מגיעים מגיל 16 עד גיל 80, יושבים באותו החדר, שואלים את אותן השאלות וסקרנים לגבי אותם התכנים”.
עד כמה זה שונה עבורך להרצות בנושא זה לעומת לשחק תפקיד בתיאטרון?
“יש שוני רב. בהרצאה אני הרבה יותר חשופה כי אני לא מסתתרת מאחורי בחירות של דמות. בהרצאה אני בתקשורת ישירה עם הקהל שלי ואני מקדישה את זמן ההרצאה בשביל לתת להם כלים פרקטיים לחיים. כשחקנית תמיד הרגשתי שאני מבטאת את הקול שלי דרך מילים של מישהו אחר, לפעמים היו נותנים לי יותר לבטא את הקול שלי ולפעמים פחות. זה תלוי בבימוי ובהרבה דברים, אבל תמיד היה חיפוש אחר איך לבטא את הקול שלי דרך דמות מסוימת. בהרצאות זה הקול שלי נטו. אין פה שום מורכבות. זה כל מה שאני מאמינה בו ולמדתי אותו וגיבשתי אותו לכדי גישה או תורה, וזה פשוט עובר ישירות אל הקהל”.
עדכון גרסה
בתקופת הקורונה, הביקוש להרצאות, לדברי פלדמן, הרקיע שחקים. “כמו לכולם היו לי פחדים, אבל בגדול תקופת הקורונה הייתה בשבילי תקופה של קסם”, היא מתארת. “יום אחרי שהבנו שנכנסים לסגר הראשון, פנה אליי לקוח שלי, שאמר לי שהוא מעביר הכל לזום וצריך עזרה בלעבוד עם שפת גוף דרך זום. זה היה פתח אדיר בשבילי להבנה שהתחום שלי הפך להיות מצרך בסיסי. העסק שלי קפץ משמעותית בקורונה כי הייתה לי המון עבודה מהבית”.
איך התקופה הזו השפיעה עלייך כשחקנית? עולם התרבות הרי היה מושבת.
“כשחקנית באמת הדברים נעצרו, אבל זה נתן לי מקום לפתח את עצמי בעסק השני. בהיבט המשפחתי, גיליתי שאני מאוד יודעת לנהל את התא המשפחתי שלי, ונהנית מזמן איכות עמו. הבנות שלי הפתיעו אותי משמעותית מבחינת כישורי חיים וגילו בגרות. הבנתי גם כמה לא הייתי מספיק בבית לפני כן וכמה אני לא מספיק חווה אותן, אבל כולם הבינו את זה, לא?”.
מה חשבת על היחס לענף התרבות?
“אני תמיד בעד לקחת אחריות, אבל היה מלכוד כי אכן אירועי תרבות היו יכולים להוות סיכון. הקושי שלי היה כשהתחילו להחזיר את הכל חוץ מאת עולם התרבות, ושם אני חושבת שהייתה הזדמנות לאמנים להילחם על המקום הזה. כולנו עשינו שם עדכון גרסה. באופן אישי, אני חושבת שעולם התרבות חייב לעשות עדכון גרסה כל חמש שנים לפחות, ללא קשר לקורונה. העולם משתנה בקצב היסטרי. אנחנו צריכים כל פעם מחדש לתפוס את הגרעין הזה ולהבין איך אנחנו מצד אחד משמרים את היצירה הכי פשוטה ומצד שני מעדכנים אותה אל מול מה שקורה בהווה ובעתיד”.
איפה את משחקת בימים אלה?
“בשנים האחרונות גיליתי את עולם הילדים והנוער. זה משהו שלא עשיתי לפני כן וזה עולם מופלא וקסום, לא רק כי אני גם אמא שיכולה לראות את התוכן הזה, אלא גם בגלל האהבה שמקבלים מהילדים. העובדה שאתה יודע שכל מילה שלך הולכת להדהד אצל ילדים מעניקה תחושת שליחות. צילמתי לאחרונה את הסדרה ‘שקשוקה’ שעלתה ב’כאן חינוכית’, ובמקביל הצטלמתי לסדרה חדשה בשם ‘ירושלים’ שצפויה לעלות בקרוב ב־HOT. אני מאוד מקווה שאמשיך גם לשחק, זה לא חייב לבוא על חשבון הקריירה שלי כמומחית וכמרצה לשפת גוף”.
בעבר סיפרת שאת מפנטזת על כתיבת תסריט לסרט משלך.
“היה לי באמת חלום כזה, והייתי בתהליך פיתוח עם אחד המפיקים הגדולים, אבל בשלב מסוים עשיתי פאוזה. כשנכנסה לי ההזדמנות לפתוח את העסק של שפת הגוף, התקשרתי למפיק שעבד איתי ואמרתי לו: ‘אני מרגישה שאני חיה את הסיפור שלי ופחות צריכה לכתוב אותו’. יכול להיות שזה עוד יקרה ואכתוב תסריט, אבל כרגע אני לא פנויה לזה”.
מה החלום הבא?
“בגדול החלום שלי הוא שהעסק שלי ימשיך לצמוח ושהתוכן הזה יגיע לכמה שיותר אנשים. אני מאמינה שיש לי פה כלים שיכולים לשנות את התפיסה של החיים. יחד עם זה, הייתי רוצה לעבוד פחות קשה ולבלות יותר עם הבנות שלי והמשפחה שלי. לפני שנה השקתי קורס דיגיטלי באנגלית לשפת גוף, ויש לי חלום להגיע עם הבשורה שלי מחוץ לגבולות ארץ ישראל”.
ההרצאות הקרובות (הזמנת כרטיסים דרך Funzing): 22 בדצמבר, “ליאו בלומס", ראול ולנברג 24, תל אביב, 20:00. 19 בינואר, “זוזו", רוטשילד 32, תל אביב, 20:00.
לאתר הרשמי של ורד פלדמן: לחצו כאן
להזמנת מקום להרצאה: לחצו כאן