שאלת הבחירה לגבי הדרך בחיים עומדת במרכז העלילה של "עם רגל אחת במטוס", ההצגה החדשה של תיאטרון "יידישפיל", שתחל את המרוץ שלה ברחבי הארץ מחר, יום א', בהיכל התרבות בכפר-סבא, שבה משפחה יהודייה מבואנוס-איירס עוברת טלטלה על סף ההמראה לארץ האבות, כשעד הרגע האחרון לא ברור מי ממריא ומי נשאר.
מחברת המחזה, המחזאית והתסריטאית אנדראה באואב, מכירה את הנושא מקרוב לאחר שלפני כתריסר שנים עלתה ארצה מארגנטינה. "זה לא פשוט לעזוב הכל מאחור ולעבור לארץ אחרת, רחוקה", היא אומרת. "אם המשפחה בהצגה, שאותה משחקת ענת עצמון, מתלבטת וכשכבר מתקבלת ההחלטה הסופית והם עומדים להעלות את המטען, קורה משהו. מכאן שם ההצגה".
יש הפי-אנד?
"כדי לקבל תשובה על השאלה הזאת, צריך לבוא לראות את ההצגה, שהיא בסך הכל דרמה קומית, או קומדיה עם המון דרמה, כשיעקב בודו משחק את אבא של ענת עצמון ואת בעלה משחק ישראל טרייסטמן. אני נהנית לעבוד עם הבמאי שוקי וגנר וגם מקווה שהקהל ייהנה מהמוזיקה הדרום אמריקאית, שמלווה את ההצגה במקצב הטנגו. זה המחזה הראשון שלי, שמוצג בתיאטרון רפרטוארי בארץ. ה'יידישפיל' מעלים השנה שתי הצגות - אחת של שלום עליכם והשנייה - שלי. אותי זה מרגש ברמות".
"כנראה, הגיע הזמן", מעירה באואב, שב-2010 מחזה שלה, "שתיקה רועמת", זכה בפסטיבל "פותחים במה", בתיאטרון בית ליסין, אך תקוותיה התנפצו על סלע המציאות. בניגוד לציפיותיה, המחזה לא המשיך את דרכו מהפסטיבל, שם הוצג כתיאטרון-קריאה, לבמת התיאטרון בעוד שלדבריה הוא מועלה בהצלחה רבה במדינות שונות בחו"ל ו"הפך לשלאגר עולמי".
זה מנחם אותך?
"בכלל לא! כישראלית, נראה לי טבעי שיציגו את מה שאני כותבת בארץ שלי, שבחרתי לחיות בה. איך אומרים? - צריך סבלנות".
באואב, 57, נעימת הסבר, נולדה בבואנוס-איירס כבת לאם יהודייה ממוצא פולני-סורי, נכדתו של רב. כדי להתחתן איתה, אביה, נוצרי ממוצא סורי, התגייר. כשהוא נפטר, החליטה אמה להגשים חלום ולעלות לישראל עם ילדיה. ברם, קליטתם כאן לא צלחה והם חזרו לארגנטינה בעוד שבאואב, אז בת 18, התאהבה בישראל ונשארה בארץ, עד שכעבור שנה וחצי הצטרפה אל משפחתה. "הייתי צעירה מדי מכדי להתמודד עם הלבד", היא מסבירה. אגב, העברית העסיסית שלה מאז.
כשבגרה, היא הייתה עיתונאית וגם שימשה במשך עשור כקצינת עיתונות בשגרירות ישראל בבואנוס-איירס, לאחר הפיגוע הקטלני שם ובמקביל החלה לכתוב מחזות והקימה קבוצת תיאטרון יהודי עכשווי.
עכשווי?
"כן, בהחלט. החלטתי שהגיע הזמן לספר בתיאטרון מה שקורה ליהודים היום; לא בשטייטל, לא בפוגרום, לא בשואה. הבעיה היא שככל שיש בבואנוס-איירס קהילה יהודית גדולה מאוד, לא קל לגייס שחקנים יהודים. כשכתבתי מחזמר על ירושלים לכבוד חגיגות ה-60 למדינת ישראל, שלושת השחקנים הראשיים לא היו יהודים".
באואב מתמרנת בין עיתונאות, תיאטרון וקולנוע. לפני עלייתה ארצה יצא הסרט "מכתבים לג'ני", קופרודוקציה ארגנטינאית-ספרדית-ישראלית, שהופקה על-פי תסריט שלה. "למעשה, אני לא בדיוק בונה על קולנוע בגלל שלוקח זמן עד שדברים זזים", היא מעירה.
באואב היא אם לשלושה. הבכורה, ג'ואנה, 32, ששירתה בחיל האוויר, עובדת במשתלה במעין סוג קשר עם האדמה וגם ציירת. גבריאל, 30, שירת בסיירת שלדג שירות קרבי שהניב ספר שכתב על חוויותיו שם וכעת הוא לומד פסיכולוגיה ועובד בהייטק. איתן, הבן הצעיר, הוא כדורגלן והתגייס בימים אלה לצה"ל. "הכי חשוב לי, שהם מבסוטים על שהבאתי אותם לארץ", היא מספרת. "וואללה, עשית את זה!", הם אומרים לי".
ניתן להתרשם, שאין בבאואב שמץ של חרטה על שקשרה בשנית את גורלה בישראל. אני פה לא בגלל שהיה לי רע בארגנטינה", היא מדגישה. "עזבתי ברגע הכי טוב שהיה לי - כלכלי, מקצועי ומשפחתי. באתי הנה כי רציתי לחיות בישראל".