עודד לאופולד משחק ב"וכי מהו טיול", ההצגה מאת ובבימוי להב תימור, על-פי סיפור מתוך "כובעים של זכוכית", ספרה של נאוה סמל (שמחדשת את מירוצה בראשון, ה-27.2), את אביה של נויה, גיבורת ההצגה. הוא ניצול שואה, רדוף תחושת אשם על היותו זה ששכנע את הוריו לאפשר לאחותו לצאת לטיול האחרון שלה, שממנו היא לא חזרה.
משום מה בדרך כלל תפקידים מורכבים כאלה מתנתבים אליך - אני מעיר לו.
"כנראה, מפני שמורכבות הקיום מושכת אותי יותר מהנאות הקיום", הוא משיב בבס העמוק והאפלולי שלו, שמונע ממנו תפקידים קומיים ולדעתו בטעות. לאופולד משבח את להב תימור, היוצר והבמאי הצעיר של ההצגה. "ללהב יש השילוב יוצא הדופן של הבנה מאוד עמוקה של נפש האדם יחד עם ראייה חזותית מדהימה ויצירתית. החוויה שבעבודה איתו הזכירה לי למה בדיוק בחרתי במקצוע השחקן".
לאופולד משחק בהצגה הנוכחית את אביה של עמית פרקש. משיחה עמו עולה שחרף פערי הגיל ביניהם הוא, בהצגתו הראשונה בהבימה, לאחר תקופה ממושכת בקאמרי, מרגיש כטירון לעומת השחקנית הצעירה ממנו, שרכשה כבר ניסיון מסוים בתיאטרון הזה, "שהגעתי אליו בעקבות מנהלו, נעם סמל".
לאופולד, רווק בן 47, הינו חיפאי במקור. בנו של ימאי. "הפלגתי הרבה ובצבא שירתי בחיל הים", הוא מעיד. "היאכטה של אבא שלי, העוגנת באשדוד ברשותי ואני מפליג גם כיום. באופן מוזר הים הוא המקום שבו אני הכי מרגיש על קרקע יציבה ובשליטה ואני הרבה יותר נינוח, כתחביב, אני גם משיט מפרשיות".
לטענתו, בילדותו ובנעוריו לא ניתן היה לנחש שיגיע אי-פעם למשחק. לא חוגים דרמטיים. לא צפייה בהצגות. למעשה, לאופולד לא נהיה שחקן מבחירה אישית. "תכננתי ללמוד פסיכולוגיה", הוא מספר. "אבל מי שהייתה אז זוגתי רשמה אותי לבית צבי מבלי ידיעתי ושלחה אותי להיבחן, ללא מחשבה או תקווה מצידי שאתקבל. עם זאת, לא ויתרתי על מימוש התוכנית המקורית. עכשיו אני משלים את לימודי התואר הראשון בפסיכולוגיה".
למה היא רשמה אותך לבית צבי?
"אין לי מושג. כשסיפרתי לה על הפסיכולוגיה משום מה שיתפתי אותה שהיה לי עוד חלום, להיות שחקן. עד היום לא מובן לי מאיפה זה בא. האמת? - גם אין לי מושג מדוע בא לי לשתף אותה".
את תקופתו בבית צבי הוא מסכם כ"שלוש שנים מטלטלות ואינטנסיביות, אבל גם חוויה מאוד טובה, לאחר שיצאתי מהבית ומחייפה (כמי שבא משם, הוא מקפיד לומר כך ולא חיפה - י. ב-א) ונפתחתי אל העולם הגדול".
ממה התקיימת בתקופה הזאת?
"איזה זמן ניהלתי מועדון בתל-אביב, אחר כך ניהלתי בר. בשנת הלימודים השנייה, כשנגמר הכסף, ישנתי בשק שינה בבית צבי ובסביבתו. בימים לא גשומים העדפתי לישון בטבע, בעיקר ליד מצפה הכוכבים בגבעתיים. בימי סגריר, כשהמנהל גרי בילו מינה אותי כספרן בבית הספר, אף אחד לא ידע שאני גם גר בספרייה".
כבוגרי בית צבי רבים, תפקידו הראשון היה בשנת 2000 בתיאטרון באר-שבע - כג'ים, מחזרה של הבת לורה, בהצגת "ביבר הזכוכית", מאת טנסי ויליאמס. די במקביל שיחק את ליסנדר בהפקה בינלאומית של "חלום ליל קיץ". שני תפקידי מאהב על ההתחלה?
"די מהר נגמלתי מזה. בדרך כלל אני משחק את הגיבור או את זה שהורג את הגיבור או את זה ששובר את הלב לגיבור".
משם עבר לקאמרי, שהפך לכעשרים שנה לתיאטרון הבית שלו. בין השאר הוא שיחק שם בהצגות השייקספיריות "המלך ליר", "כטוב בעיניכם" ו"המלט" ולצידן - גם בהצגות "מעיין הכבשים", "חגיגה", "גטו" ו"סוף טוב".
ככל שהוא מרבה להיראות על המסך, לדבריו התיאטרון מהווה בשבילו עוגן של יציבות, המאפשר לו הרפתקאות אחרות, כמו הופעותיו בסדרות כמו "רביעיית רן" ו"תאגד" ובסרטי קולנוע, שמביניהם זכורה לטוב הופעתו המרשימה בסרטה של טובה אשר "נדיה - שם זמני", לצד נטע שפיגלמן. "זאת הייתה חוויה מאוד חזקה וחיובית", מציין לאופולד, שבמקביל תורם את כישורי המשחק שלו גם לסרטי-סטודנטים. "אני יכול לעזור מנסיוני ומיכולותיי לאנשים שלומדים את המקצוע, אין סיבה שלא, מה גם שכשחקן בשבילי זה מחנה האימונים הטוב ביותר שיכול להיות".
אולי זה לא ייאמן על רקע הרצינות שהוא מפגין, אבל לאופולד אף צץ על המסך כאחד ממתמודדי "נינג'ה ישראל". "לא הגעתי רחוק בתחרות, אבל החוויה הייתה מטורפת", הוא מסכם.
כאן הוא מפתיע ומספר שמזה שנים הוא עוסק במקביל למשחק גם ב...גישור, תחום שלמד. "אני מגשר בתוך ארגונים ובין ארגונים, גם מלמד בקורסים להסמכת מגשרים", לאופולד מעיד. "בהתחלה חששתי שעובדת היותי שחקן תפריע לי בעיסוק שבו האמון מהווה נתון-מפתח. אבל לשמחתי, הן כשאני מגשר, הן כשאני מדריך בסדנאות ובקורסים, זה משהו שיורד די מהר מהשולחן. מסתבר, שהמוכרות שלי משתלבת עם המקצועיות שאני מפגין".
מן הסתם, הבס שלך איננו מזיק כאן...
"אכן, זהו כלי חשוב בשני המקצועות שלי".
לבסוף, האם יש צורך בגישור בינך ל...הבימה, או שאתה כבר מרגיש שם בבית?
"כמקום חדש בשבילי, אני צריך להתרגל וגם להתמצא בבניין הגדול שהוא במידה מסוימת כמו ...דיזנגוף סנטר, אבל עם האנשים שבו מתחילים להרגיש בית".