לאחרונה עלתה לבמה "אהבה מוגבלת", הצגה ייחודית בה השתתפו יחד סטודנטים מהחוג ללימודי תיאטרון התמחות תיאטרון חינוכי-קהילתי במכללה האקדמית גליל מערבי, לצד אנשים עם מוגבלויות. זהו אירוע חריג במחוזות התיאטרון שכן אנשים אלו מתמודדים גם כך עם קשיים ואינם ששים לחדד אותם מול הבמה ואור הזרקורים, דבר הדורש אומץ וחלוציות רבה.
בשורה קשה לעולם התרבות: תוכנית "סל תרבות" בפני סגירה
"כרבע ממספר האנשים עם מוגבלות מתקשים למצות את זכויותיהם"
ההצגה עלתה במסגרת הקורס "דיאלוג בין אחרים במרחב התיאטרוני" בפיתוחו והגותו של ראש החוג באקדמית גליל מערבי, פרופ' פיטר הריס. מטרת החוג לייצר דיאלוג ולימוד משותף של הסטודנטים בקורס עם אוכלוסיות שונות בחברה הישראלית.
עם תחילת השנה פנה פרופ' הריס למספר עמותות וארגונים חברתיים אגף הרווחה בעיריית עכו, עמותת ניצן, בית איזי שפירא ואחרים. שמסייעים לאנשים עם מוגבלות בהצעה להצטרף לקורס הייחודי. שניים מהמשתתפים הם בוגרי המכללה בעלי צרכים מיוחדים. בהצגה משתתפים 15 אנשים עם מוגבלויות שונות בהן עיוורון, חרשות, שיתוק מוחין, אוטיזם, אפילפסיה ועוד לצד 12 סטודנטים וסטודנטיות מהחוג ללימודי תיאטרון, התמחות תיאטרון חינוכי-קהילתי.
מכלול המשתתפים מאפשר להביא אל הבמה רקעים ומגזרים שונים המייצגים את מגוון החברה הישראלית בהם חילוניים ודתיים, מוסלמים, נוצרים, דרוזים ויהודים ולקיים טוב יותר את מטרת החוג לפעילות משותפת והטרוגנית.
"אהבה מוגבלת" מציגה סיפור על זוג עם מוגבלויות המבקשים להינשא, אך כל פעם מחדש, פסע לפני כניסתם לחופה והרצון למסד את אהבתם, הזמן קופא מלכת והם חוזרים לסצנות שונות מחייהם שמזכירות להם סיטואציות שונות בהן התמודדו עם אתגרים בשל מוגבלותם, ובעיקר דאגו להזכיר להם שוב ושוב מדוע לעולם לא יוכלו להתחתן, להביא ילדים ולחיות חיים עצמאיים כמו כולם.
אלא שלא מדובר בתסריט דמיוני. אותן סצנות מהעבר המוצגות על הבמה הם סיפורים אישיים אמיתיים אשר שותפו על ידי אנשים עם מוגבלויות המשתתפים בפרויקט שבחרו לשתף את חוויותיהם האישיות. הסיפורים עוצבו, תועדו, תומללו והפכו לכדי סצנות מרגשות ואמיתיות.
ראש החוג, פרופסור הריס מציין כי "השנה הזאת שהתחילה עם מפגשי זום, מסתיימת על הבמה עם יצירה אמיצה של מי שבחרו לחשוף ולהגיש משהו משמעותי לחברה שבה אנו חיים. חברה שלא רואה את האחר, שמתנשאת מעל אנשים בכיסאות גלגלים, שאין לה סבלנות לכאלה שמדברים לאט, הולכים לאט, חושבים לאט, לא שומעים טוב ולא רואים בכלל.
כן זה מאתגר, כשנפגשים עם אנשים מופנמים, על הרצף, שמתקשרים אחרת, כשצריך לזכור לדבר פנים אל פנים עם מישהו שקורא שפתיים, או להסביר לבחורה העיוורת שעכשיו כולם מרימים ידיים או רוקדים במעגל וגם מי נמצא בחדר. בדרך גילו ה'לא מוגבלים' עד כמה אנחנו מוגבלים, רגשית, ביכולת ההקשבה וההכלה ובסבלנותנו המוגבלת. כמה למדנו זה מזה תוכלו לראות בהצגה, לא רק בתכנים של הסצנות השונות, אלא גם איך נהיינו, חבורה שלא הייתה מתחברת בשום דרך אחרת, קבוצה אחת, מגובשת ומכבדת 'אנחנו'".
מאיר שרם, שחקן ויוצר, כבד שמיעה סיפר כי "חשוב לחשוף את הקשיים בפני החברה כדי שנכיר, נוכל להכיל ולהבין יותר את הצרכים של אנשים עם המוגבלויות".
מאי אופיר, מפיקה וסטודנטית בחוג סיפרה כי "ההצגה היא בעצם מכלול של סיפורים רבים המראים על זלזול שהחברה מביעה ואנחנו באים לשבור את תקרת הזכוכית הזאת ולתת לבן אדם את הרגע לזרוח מבפנים ולהראות מה הוא באמת, כי כולנו יכולים".