"זהו סיפור על אדם, הנקלע למציאות הזויה ומנסה לעשות את המיטב בתוכה, אך בסופו של דבר מבין שהדרך היחידה להתמודד עם הרשע היא לשבור את הכלים", כך נאמר בנימוקי השופטים לגבי הענקת ציון לשבח לשחקן הקאמרי דויד בילנקה בתיאטרונטו, בפסח האחרון, על הצגת "הגיל הרך", שהוא העלה בפסטיבל הצגות היחיד.
"בילנקה מגיש ביצוע חי ומגוון ונע בטבעיות דרך מצבי הרגש השונים של הדמות שהוא מגלם", נאמר עוד בנימוקי השופטים. "הביצוע העצמתי של בילנקה מייצר חוויה אנושית מטלטלת ומעוררת אהדה".
בעצם, במה מדובר? - אני שואל את בילנקה, שהחל מ-25 החודש יציג את ההצגה, כלת הפרס, בקאמרי, תיאטרון הבית שלו.
"אני משחק כאן את מרטין, בחור ממוצא לטיני, החי בטקסס על גבול מקסיקו ונואש מלמצוא עבודה עד שיום אחד בעקבות מודעה בעיתון הוא מוצא עצמו שומר במרכול ענק, שבהוראת נשיא ארצות הברית הוסב למתקן כליאה לילדי מהגרים בלתי חוקיים, שלהם הוא מקריא מתוך 'הקוסם מארץ עוץ'. יחד עם הדמות הקהל מתוודע לאופי העבודה של הבחור ולדילמות שהוא נתקל בהן במהלך העלילה,שלפחות בחלקה מבוססת על אירועים אמיתיים בתקופת הנשיאות של טראמפ".
זו הצגת-יחיד ראשונה לבילנקה, 43, המתמרן בין שלל הדמויות במחזה של ג'ורג 'בראנט האמריקאי, מחבר "מקורקעת", המחזה שהביא לפני שבע שנים לקרן צור את הפרס הראשון בתיאטרונטו וכמו אז גם הפעם היא אמונה על התרגום והבמאי, סיני פתר, הוא אותו במאי, שהפעם הציע לבילנקה לשחק את מרטין.
"כשקראתי את המחזה, לא חשבתי פעמיים אם לקחת על עצמי את האתגר", מעיד בילנקה. "הצגת-יחיד היא הרפתקה, הדורשת סיפור טוב. חוץ ממנו יכולתי להתחבר לעניין בתור דובר ספרדית, כיאה לבן למשפחה שמוצאה בארגנטינה ועם הבמאי סיני נהניתי לעבוד גם בהצגות קודמות, כשאיתו על התפאורה בתו, נגה, יחד עם המעצב הוותיק איתן לוי. למעשה, לא יכולתי לאחל לעצמי צוות כה טוב, כשאיתי גם מעצב התאורה יחיאל אורגל והמוזיקאי אסי מסקין".
"הנושא אקטואלי גם אצלנו", סבור בילנקה. "גם לנו יש הפליטים שלנו, החיים בחצר האחורית של תל-אביב ובדרום הארץ, שאנחנו לא במיוחד נחמדים כלפיהם ואף ששים לגרש אותם. בעיניי ההצגה מביאה קודם כל שיעור באנושיות ואיך שכל אחד מאיתנו יכול לעשות משהו לטובת הזר והאחר. אל נשכח שכיהודים אנחנו עלולים יום אחד להיקלע לסיטואציה של להיות פליטים במדינה אחרת".
בילנקה, בנם של רופאים, גדל בצפת עד שעבר לכפר-סבא, שם למד במגמת תיאטרון בתיכון "כצנלסון". לאחר שירות צבאי קרבי ב"דוכיפת", הוא המשיך בלימודי התיאטרון בסמינר קיבוצים. לאחר מכן שיחק בתיאטרון חיפה וגם בהצגות ילדים ונוער. "הן כמעט לא הגיעו לעיר שבה גדלתי, אומר בילנקה. "כיום, זה בשבילי סוג של שליחות להביא את דבר התיאטרון למקומות רחוקים כאלה", אומר בילנקה, שבשנים האחרונות קוטף פרסים על הצגות לדור הצעיר שהוא מביים.
בקאמרי מופיע בילנקה בימים אלה בתפקיד הראשי בקלאסיקה "עוץ לי גוץ לי" מאת שלונסקי וזלצר, עם בימוי מחודש של ארז שפריר לבימוי של רוני פינקוביץ' המנוח, אך הוא מזוהה עם הרב, התפקיד הראשון ששיחק בקאמרי ב-2007 במחזמר "כנר על הגג". בין ההצגות האחרות שבהן נטל חלק היו "סאלח שבתי", "ינטל", "הכיתה שלנו", "חשמלית ושמה תשוקה", "קרום", "ציד המכשפות", "מתאבל ללא קץ" ועוד. כמו כן הוא החליף את יצחק חזקיה בתפקיד העגלון בהצגה הלווינית-מרתונית "אשכבה".
בילנקה מתגורר ברמת השרון. רעייתו היא השחקנית גילה פוליצר, שאותה הוא הכיר בלימודיהם בסמינר הקיבוצים ועם הזמן עברה לעסוק בטיפול בפסיכודרמה. "כשהתחיל הסיפור שלנו עם הילדים (נויה, ליבי ואורי), הבנו שרצוי שאחד מאיתנו יוותר על הבמה", הוא מעיר, "ושנינו יצאנו נשכרים מכך".
כשבילנקה נשאל מהו תפקיד החלומות שלו, הוא איננו מנסה להפגין צניעות-יתר ואומר: "אשמח מאוד אם יתאפשר לי לשחק את מקבת של שייקספיר". גלעד קמחי, המנהל האמנותי של התיאטרון הקאמרי, לתשומת לבך!