להפוך זבל לזהב: תערוכה חדשה בחולון מוקדשת לשקית האשפה

שקית הזבל השחורה נכנסת לגלריה כיצירת אמנות. 34 אמנים ומעצבים ישראלים, כל אחד בתחומו העניקו לשקית הזבל חיים משלה. העבודות מוצגות בתערוכה "אטומה" שהושקה בסוף השבוע שעבר בגלריית "החווה" בחולון. מדובר בשקית האשפה המוכרת בשמה כשקית הניילון ונמצאת בכל בית. בעידן הנוכחי כשהנושא האקולוגי נמצא גבוה בראש סדר היום העולמי, 

גם אמנים ומעצבים מתייחסים ביצירותיהם לנושא, ומנסים להפוך "זבל לזהב". כך לדוגמא, בשבוע האופנה האחרון בפאריס השיקה חברת האופנה "בלנסיאגה" תיק בהשראת שקית האשפה, עשוי מעור עגל ומקושט בלוגו עדין. בית האופנה השיק גם תיק יוקרתי עשוי משקיות זבל, שמחירו 1,700 דולר. קניה ווסט השיק קולקציית בגדים עשויה משקיות זבל, והיו גם דוגמניות שהידסו על המסלול כשהן אוחזות בשקיות זבל, הומז' לחוויית הפליט שצורר את מיטלטליו בשקית אחת, בהימלטו מאיזור סכנה.

את הרעיון לתערוכה "אטומה", שתינעל ב-27 במאי 2023, הגתה האמנית רעות דפנא. הציור שלה "אשת הפח" הוא דיוקן עצמי עם שקיות זבל, רישום עם אבקת פחם על נייר שמרמז על אלת הצדק, כשבמקום מאזנים יש שקיות זבל.

"מהרגע בו רעות דפנא העלתה בפני את הרעיון לתערוכה השתלטה עלי 'תסמונת האשה בהריון' כשלכל מקום אליו היא הולכת היא רואה רק נשים בהריון, וגם אני ראיתי רק שקיות אשפה. אז פניתי לאמנים שאני אוהב ומעריך, כאלה שתמיד מצליחים לבטא את עצמם ביחס לרעיון", אומר אוצר התערוכה ד"ר גיא מורג צפלוביץ'.

למעט שלוש עבודות מוכנות, כל יתר העבודות נוצרו במיוחד עבור התערוכה בהשראת שקית הזבל. "מחומר הגלם, מהכלום הזה, שקית הזבל השחורה האמנים והאמניות יצרו עבודות מדהימות", מעיד האוצר.

אחת משלוש העבודות הקיימות, היא צילום משנת 2011 של ורדי כהנא מתוך קמפיין "השליכוהו' של 'תנו לחיות לחיות'. "כשהתחלתי לעבוד על התערוכה ידעתי שארצה שהצילום יהיה בתערוכה. בצילום ורדי כהנא תיעדה את השחקנית עלמה זק מחזיקה שקיות עם אפרוחים שמיועדים להשמדה בשל עודפי ייצור", אומר האוצר.

מתוך יצירה של האמנית ורד אהרונביץ "שעון הקוקיה" שהוצגה במוזיאון הרצליה ב-2019, בודד האוצר פרט אחד, את האמא עם שקית זבל שמובילה את השיירה בפרוייקט "שעון הקוקיה. השיירה יוצאת מהבית בכל רבע שעה בדיוק, במטרה לזרוק את הזבל. אבל הרי אי אפשר באמת להיפטר מכל הזבל שבבית, והשיירה, אחרי סיבוב סביב הבית חוזרת לתוכו".

מורג צפלוביץ' מצביע גם על יצירתה של  מאיה פולק The end of the road שעיקרו עבודת גובלן. "בדימוי המקורי מופיע שביל שמוביל אל הבית שנטוע בנוף כפרי נאיבי. כערעור על השלמות המצטיירת,  שתלה האמנית באמצע השביל שקית זבל שחורה להראות שהמציאות שונה ורחוקה  מהאידאה, כפי שנדמה לצופה מבחוץ".

העבודה של עדן אוחנא – "יונה לבנה עם עלה של זית" מופיעה על ההזמנה לתערוכה. "רעיון היונה עם עלה של זית מת. כשאין סמל גם אין חזון" כך אוחנא. "עטפתי את יונת השלום בשקית זבל שחורה שכמו הפכה לחלק מהעור שלה כמחאה על הזנחת הסמל והחזון".

האמן שאול כהן עם יצירתו "פח צפרדע מרחוב אילת 90 בחולון. שאותו הדפיס בהדפסה תלת מימדית עם שקיות מינאטוריות. "העבודה מעלה את השאלה, האם ביום מן הימים כאשר הפח הירוק יוחלף בפח תת קרקעי, ניזכר גם בו בנוסטלגיה?"

אריק וייס אמן יודאיקה, מציג בתערוכה את "הגליל הקדוש" - מגילת אסתר עץ ושקיות זבל. עבודת עץ, כשבמקום המגילה, התאים האמן גליל של שקיות אשפה וטקסט תואם.

האמנית דבי אשרת ביצירתה "גשם שחור" יצרה ענן מרחף באוויר ומוריד גשם שחור ומשתקף במראה שמונחת על הרצפה. כפי שכתב בוב דילן בתרגומו של יהונתן גפן" "עוד מעט, עוד מעט, עוד מעט, גשם כבד עומד ליפול״. מעין קריאה להתעוררות, לפני שהקטסטרופה מגיעה … 

"ונוס השחורה", פיסול בחומרים שונים של גילת אורקין  נוצרה בהשראת הציור ״הולדת ונוס״ של בוטיצ'לי. בעבודה זו עירבה האמנית בין האשפה למוות כמו בציור המקורי, האשפה בשקית השחורה, מסמלת את העולם הפיסי הקשוח, השחור והמכוער. כשמנגד לו עומדים ונוס היפה, המלאכים, הים שמסמלים את האלוהים, היופי, הרכות, החום".

המשוררת עידית ברק כתבה במיוחד לתערוכה את השיר: "נאחז בשקית זבל שחורה". "אני אוהב למתוח גבולות בתערוכות שאני אוצר. להכניס יצירות שהן לא רק אמנות פלסטית. שירה, תכשיטנות, פיסול, עיצוב פיסול ועוד", כך האוצר.

גם האמנית קרן שפילשר מציגה את עבודתה, אקריליק על בד בתערוכה שאוצר בן זוגה גיא מורג צפלוביץ', ואילו האמנים גלי ויואב אמית מציגים "החיים שלנו תותים. רדי מייד" 

האמנית מיטל קובו עם העבודה  #6 מרי-ליס, מתוך הסדרה Ici. צילום, הזרקת דיו על נייר ארכיבי (2015). "קובו אספה את ניירות הטישו שספגו דמעות של מטופלים  בקליניקות של פסיכולוגים ומהם יצרה סדרה שראשיתה בצרפת כשבתערוכה  היא מציגה את הצילום  (#6 מרי ליס, 2015).

כידוע לשקית השחורה יש יעוד נוסף ומצמרר. אחסון גופות. בתערוכה מציג הצלם זיו קורן "קבר אחים בוצ'ה" שצולם באוקראינה בתחילת המלחמה עם רוסיה ובו נראית ערמת שקיות זבל בשדה ולצידה חיילים. "הדימוי צולם עם התגלותו של קבר אחים גדול למרגלות כנסיית אנדריי פרבוזבאני, ובתוכו כ-65 גופות, חלקן עטופות. הקרבנות זוהו כנראה על ידי המודיעין הרוסי כבעלי עבר צבאי או כמתנגדי הכיבוש הרוסי. "זו עבודה שקשה לעמוד מולה, אבל גם לזה היינו צריכים להתייחס בתערוכה", אומר האוצר.

גיא מורג צפלוביץ', 50, החל את דרכו כאוצר אמנות לאחר שסיים שבע שנות לימודי רפואה אינטנסיביים בהונגריה. "בשנה השישית ללימודים לאחר סבב מחלקות שהסתיים באונקולוגית ילדים נשברתי והחלטתי שאני לא רוצה להיות רופא. עשיתי את הבחינות והבאתי הביתה תואר דוקטור. כי בפולניה צריך להביא את התואר שעשית בהונגריה, ועזבתי את הרפואה".

ד"ר מורג צפילוביץ' הוא בנו של רופא הילדים ד"ר בני מורג ז"ל שהיה מנהל המיון ב"וולפסון" ומקימי בית החולים "וולפסון". "לפי תפיסתו של אבא שלי רפואה היא לא רק מקצוע, היא שליחות". אמו אשת תקשורת שהיתה מבכירות הטלוויזיה החינוכית.

איך קיבלו בבית את ההחלטה לפרוש מרפואה?
"זו החלטה לא קלה לוותר על הרפואה לאחר שנות לימודים ארוכות. קיוויתי שהורי שהשקיעו בי והוציאו הרבה כסף על לימודי יהיו בסדר עם בחירתי. גדלתי בבית מכיל והורי אכן קיבלו באהבה את הבחירה שלי. גם כשחזרתי בתשובה כנער בן 16 וחצי הם אולי חשבו שזה יעבור לי עם גיל ההתבגרות, אבל הם בהחלט איפשרו לי להחליט על חיי".

המעבר ממסדרונות בית החולים אל הגלריות והמוזיאונים לא נחווה מצידו כמעבר חד מדי. האמנות, כך הוא מעיד, היתה נוכחת בבית ילדותו ואביו הרופא היה גם אספן אמנות. וכשם שהאב הרופא היווה השראה לבנו,  כך גם השפיע עליו בתחום האמנות והילד גיא מורג החל לאסוף אמנות מגיל שבע, את כספי מתנת בר המצווה שלו הוא השקיע בקניית אמנות. חיתוך עץ של יוסף בודקו המקים של "בצלאל החדש". "כיום יש לי באוסף כשבעים חיתוכי עץ שלו". 

מורג צפלוביץ' בוגר המחזור הראשון של התוכנית לאוצרות בינלאומית במרכז לאמנות עכשווית ב-2009. לאורך השנים אצר יותר מששים תערוכות יחיד ותערוכות קבוצתיות בארץ ובחו"ל. אחת התערוכות שאצר והוא גאה בה במיוחד פרוייקט בהשתתפות 350 אמנים בבית העיר תל אביב. עוד אצר תערוכות על עופרה חזה, צביקה פיק והמשורר רוני סומק "אמנים שהשפיעו על דורות שלמים. ולא מדובר בתערוכות נוסטלגיות. אלה תערוכות אמנות לכל דבר". אהבה נוספת שלו, אוכל, הניבה לפחות שש תערוכות כשכל תערוכה התמקדה בצד אחר של האוכל, כמו חיטה ותוצריה, בשר, או הפרעות אכילה.

ואולם האוצר אינו אמן יוצר. "את היצירה אני משאיר לקרן אשתי. בבית אחד לא יכולים להיות שני אגואים של אמנים", הוא קובע. החיבור בינו לאשתו  אינו מובן מאליו. קרן שפילשר היא חילונית וגיא מורג צפלוביץ' (החלטתי להשאיר את גם את שם המשפחה המקורי) הוא אדם דתי והשנים הורים לבן. כאמור, כשהיה בן 16 וחצי חזר בתשובה. סימן ההיכר שלו הוא הכיפה הגדולה שמעטרת את ראשו אך איננה מעידה על השתייכותו לפלג ביהדות. "אני אל-פלגי", הוא צוחק.

על החזרה בתשובה הוא אומר: "חיפשתי משמעות. ומצאתי אותה קרוב, ביהדות, בלי לעשות סיבוב אצל אושו ושאר גורואים במזרח". "בשיעור האוצרות הראשון, אחת הסטודנטיות הזמינה אותי לתערוכה והבטיחה שאכיר שם את אשתי. וכך פגשתי את קרן אשתי האהובה", הוא משתף.

לדבריו החיבור שלהם עובד מצויין. "יש לנו בית כשר, אבל אני לא אומר לאף אחד מה לעשות ואיך לנהוג בשבת. אני מאד ליברל. אמנם כל אחד צריך לוותר על משהו כדי שיהיה שלום וטוב כי זה חלק מהחיים. אני מקווה שהעובדה שאנחנו הצלחנו בחיינו הפרטיים, נותן לנו סיכוי גם כעם".

הליברליות שלך באה לביטוי גם באמנות?
"אף פעם לא התעניינתי לאיזה מחנה פוליטי שייך האמן. מעניין אותי האם הוא עושה אמנות טובה. אז כן, אני מציג גם עירום, אבל לא למטרת פרובוקציה אלא כעבודה שמתאימה לקו התערוכה. בעבר ביטלתי תערוכה בגלריה מסויימת, כשנאמר לי שלא יכניסו את אחת העבודות. הודעתי להם שאם העבודה לא תוצג, כל התערוכה לא תוצג. זאת ההתיייבות שלי לאמנים - לאפשר חופש אמנותי".

האם אתה מוטרד מהמצב הנוכחי בארץ?
"אענה לך במילותיו של יאיר גרבוז כפי שכתב בספרו 'תמיד פולני'. 'כששאלו אשה איך היא מרגישה בארץ? היא ענתה: 'במילה אחת: טוב'. ובשתי מילים: 'לא טוב'".