"אם יעבירו בקואליציה בשבוע הבא את חוק עוקף גיוס, זו תהיה טרגדיה לחברה בישראל", ו"אם צה"ל יהפוך לצבא שכירים, אני אתחיל לדבר על איום קיומי". כך אמר אתמול הרמטכ"ל לשעבר גדי איזנקוט והאורח המרכזי באולפן של אופירה וברקו כשנשאל האם קיימת סכנה רצינית למלחמה שתפרוץ, כפי שצופים אנשי ביטחון.
עוד אמר איזנקוט, כי מאז מלחמת יום כיפור, ישראל לא הייתה במצב ביטחוני רעוע כל כך.
למראית עין, איזנקוט אינו חד לשון במיוחד וסגנון דיבורו לא סוחף, שיכול להפיל אותנו מהכיסא. לפעמים תשובותיו עמומות ולא חד משמעיות, אולם אם שמים בצד את הסגנון וצורת ההתבטאות המונוטונית והמעט יבשה של איש צבא בעל עיטור צבאי מפואר אך לא הנואם הכי מבריק, יש הרבה אמת וכנות בדבריו ואין לזלזל בהם. אני מאמינה לו אלפי מונים יותר מאשר לכל הקשקשנים הפוליטיקאים שמתרברבים בעשייה שלהם או מפריחים לכל עבר ססמאות ריקות מתוכן ממשי.
ניכר היה שאיזנקוט אימץ את הגישה הממלכתית של בני גנץ, שנזהר מלהשתלח בנתניהו ובקואליציה, ולכן הביקורת שלהם נשמעת אמינה, לא משוחדת וקשה לחשוד בהם שכוונתם להפיץ פייק ניוז, כפי שהאשים יריב לוין את דוברי השמאל, בנאום ההסתה הפראי שלו כנגד בית המשפט, בערב הפגנת ההמונים של הימין.
ואם כבר מדברים על אותו נאום, מלבד היותו מתקפה שלוחת רסן כנגד בית המשפט העליון, שבאופן פרדוקסלי הוא היום עומד בראשו מתוקף תפקידו כשר המשפטים, מה שאמר לוין הוא, שדוברי השמאל משקרים כשהם מפחידים את העם שהחקיקה המשפטית תהפוך אותנו למדינת הלכה, או שהשינויים במערכת המשפט לא יגנו על זכויות האזרח. עדיין לא שמענו ממנו הוכחה אחת חותכת, שזה לא יקרה. האם לא מגיע לנו לשמוע הסברים רציניים יותר מאשר: הם משקרים? ספק לנו הוכחות מדוע הם משקרים. הוא גם נמנע מלהעלות את נושא הכלכלה שנפגעה קשה בעקבות ההפיכה, ושהיום משקיעים מדירים רגליהם מישראל. אם יש לך הוכחות שההפיכה רק תחזק את הכלכלה, בניגוד לדעת מומחים, שטוענים שכבר עכשיו יש הפסדים כבדים למשק, אדרבה ואדרבה, סבר את אוזנינו ותוכיח באופן מוצק שאותם כלכלנים טועים.
ואם מדברים על שקרים ופייק ניוז שלוין טוען שהשמאל מפיץ, מתברר בינתיים, שהוא לא נמנה על דוברי האמת האולטימטיבית, כאשר אמר בנאומו, לקול תרועות ההמונים המשולהבים, שבג"ץ מגן על מחבלים ולא על חיילי צה"ל. איזנקוט קבע אמש חד משמעית, שאמירה זו של לוין לא ראויה ולא אחראית, כי בית המשפט "תמיד היה כיפת הברזל של צה"ל ומפקדיו", נתן לו לגיטימציה להפעלת כוח מסיבי בעזה, הצדיק סיכולים ממוקדים וכד'.
אופירה בתחילת הערב הביעה הזדעזעות ממפגיני הימין שברוב התלהמותם דרכו על תמונות שופטי בג"ץ, כמו באיראן. היא לא היחידה כמובן. אולם מה שאותי זעזע אף יותר, שאף אחד בקואליציה ובעיקר ראש הממשלה, לא גינו את הגועל נפש הזה. היו אולי כמה שגמגמו שזה לא ראוי, אבל: לא נורא. לא נורא? ופה ההזדמנות לפנות גם לאופוזיציה, שחוץ מלפיד שהביע שאט בצורה די רפה ואמר: "מה עוד תעולל לנו הממשלה הזאת?", לא שמעתי מהם גינויים קשים בצורה קונסיסטנטית ועיקשת. הרי אם מפגינים מהשמאל היו מתנהגים כך, אני מפחדת לחשוב איך הימין היה מגיב. אז תתעוררי על עצמך אופוזיציה, ותפסיקי לנסות ולהיראות ממלכתית ואלגנטית מדי. תני בראש. אמנם אופירה החמיאה לבני גנץ על עלייתו בסקרים ואמרה שזה קרה דווקא בגלל שהוא ממלכתי, אבל אישית אני מעדיפה את הגישה של לפיד, שלא חושש להגיד דברים כדורבנות כשהמצב מחייב ולא מפחד שפופולריותו תדעך. הוא אפילו לא השתתף בטקס המשואות שבעיניו היה מזויף, היה שלם עם ההחלטה ולא הרגיש צורך להתנצל, למרות שידע שיזכה לגינויים.
אז אמנם המחנה הממלכתי עלה בסקרים כנראה בגלל שגנץ מפגין התנהגות ממלכתית, אבל אני לא בטוחה שכל הממלכתיות הזאת לא עלולה להישחק עם הזמן ואפילו לשעמם. אני חייבת באותו עניין להחמיא לגדי איזנקוט שאתמול אמר לאופירה וברקו, שממלכתיות, או להיות אדיב ומנומס, לא אמורות להיות תכונות של מנהיג אמיתי. מעשיו והתמקדותו במטרות על שהציב לעצמו, אותן הוא שואף להוציא לפועל, הן התכונות הנדרשות. כדוגמא הוא הזכיר את נתניהו, שבתחילת קמפיין הבחירות שלו הכריז שמטרותיו הן לטפל ביוקר המחיה, במשילות, בביטחון ובשלום עם סעודיה, ומאז הוא לא קידם אף אחת מהן. על כן, גורס איזנקוט, שתוצאות הסקרים, משקפות יותר מכל, את אכזבת הציבור מממשלת נתניהו, שהבטיחה הבטחות שאף אחת לא קוימה.
בעניין "הפגנת המיליון" של הימין, היא בהחלט נתנה נוק אאוט למפגינים מהצד השני, אך אליה וקוץ בה. הרי מטרתה הייתה לחבל בשיחות בבית הנשיא ולהכשיר את הקרקע לקראת יישום החקיקה המשפטית. אז במקום לאחד ולפייס, היא רק תגביר את המחאה והשסע ותדרדר את המצב, שמספיק מדורדר גם כך. ומי הקרבן האמיתי? אנחנו.