בשבוע שעבר, נכנסה מדינת ישראל למבצע צבאי מול הג'יהאד האסלאמי בעזה. השבוע, כיאה לנו, הישראלים המתאוששים בקצב מסחרר, נדמה שלא היה כלום מעולם. אז כבר אפשר להסתובב בחוץ ולשבת בבתי קפה מבלי להיות עם חצי עין על התראות פיקוד העורף, אבל זה לא אומר שחייבים לצאת מהבית משריקת הפתיחה של סוף השבוע ועד מוצאי שבת. כדאי, ואפילו מומלץ, לנצל חלק נכבד מהזמן הזה בצפייה בנטפליקס להרגעת הרוחות, מבלי לשבור את המסורת ארוכת השנים. הכל יחכה.
עין קווירית | Queer Eye
אני מודה, עד עכשיו לא צפיתי ב'עין קווירית'. זה לא שחשבתי שמדובר בסדרה משעממת או משהו, אלא העדפתי למקד את עצמי בריאליטי במהות המזוקקת של המילה, הטראשית, הדלוחה כמעט, והכי חשוב - מסמך טלוויזיוני שנגמר מהר ללא מחשבה שלאחר מעשה.
ואז שמעתי יותר ויותר על המתרחש בריאליטי שלפנינו. כמה דקות לתוך הצפייה בעונה החדשה, התחלתי להתחרט שלא צפיתי בקודמות. בניגוד לריאליטי קלאסי, כאן נפגשים חמישה מחברי קהילת הלהט"ב עם אנשים המבקשים לשנות את חייהם מן הקצה אל הקצה. כאן נגמר הקשר למילה ריאליטי, ומתחיל מפגש מרגש בין בני אדם שונים בתכלית, שזמן לא רב אחר כך יתקשו להבין כיצד טרם הכירו.
לפעמים יש הפתעות בחיים, ובאופן חד משמעי 'עין קווירית' היא אחת מהן. הצעת הגשה: מהעונה הראשונה ועד לשביעית. עדיף בסדר כרונולוגי, רצוי ברצף, לא כולל הפסקות קפה.
עובדים: מה אנחנו עושים כל היום | Working: What We Do All Day
בדרך כלל אני משתדלת להמליץ לכם על דוקו אחד מקסימום בכל שבוע. אני יודעת שהעובדה שהטלוויזיה שלנו כוללת בתוכה דברים אמיתיים לגמרי, לא כל כך מסייעת בתחום האסקפיזם והבריחה לשלווה. למה בכל זאת החלטתי להוסיף עוד סדרה תיעודית לרשימת ההמלצות? מיד תבינו.
אוקיי. אולי כדאי שנתחיל בשאלה שוודאי תשיבו עליה כמעט אוטומטית: כמה שעות אתם עובדים ביום? אז כן, ברור שהתשובה היא המון או יותר ממה שצריך. 'עובדים: מה אנחנו עושים כל היום' מנסה להסביר איך האמריקאים של היום, על שלל מקצועותיהם, מתייחסים לעבודה שלהם, עדות מעניינת במיוחד בימים בהם העבודה והבית כמעט איבדו הפרדה.
למטיבי הלכת: נשיא ארה"ב ה־44 ברק אובמה ילווה אתכם בין העובדים החרוצים למשרדים שלהם, בין היתר בתור האדם עם העבודה המגניבה, ועם זאת המסובכת, ביותר בעולם. חוץ מלשאת את אחריות ההמלצה על סרטים וסדרות כמובן.
נעדרים: שאלה של חיים או מוות | ?Missing: Dead or Alive
פעם בכמה זמן עולה ברחבי הרשת כתבה עלומה ומסתורית, על אדם שיום אחד פשוט נעלם מעל פני האדמה בלי שום סיבה נראית לעין. אז קבלו את הלקט המטריד ביותר של ההיעלמויות הללו, וכולו תוצרת ארצות הברית.
בדוקו שלפנינו, נציץ אל עולמם של מספר שוטרים עסוקים למדי במשרד השריף בדרום קרוליינה, העמלים לילות כימים אחרי אותם אנשים שחיו בעולמם בנחת, ויממה לאחר מכן הותירו חלל ריק מדי ואינספור סימני שאלה.
מעניין, עלול לגרום לפרנויה קצרה של כמה שעות, אבל שווה מאוד את השקעת הזמן. רמז: אף התאיידות שנראה בסדרה לא הגיעה באמת משום מקום.
דוקטור צ'ה: Doctor Cha
ונסיים במשהו לא רע חרף היותו תוצרת קוריאה (סליחה על ההכללה הגסה עד מאוד, מאז משחק הדיונון לא הפציע דבר מה סביר בשטח, לפחות לא בשטח של נטפליקס).
והפעם: עקרת בית שהחליטה להשאיר את הקריירה הרפואית שלה מאחור, שבה כמתמחה לאחר לא פחות משני עשורים. מהי הבעיה העיקרית בקאמבק המרגש והמפתיע? ובכן, מאז שגיבורת הסדרה הלכה, הרבה השתנה.
מעורר מחשבה על גילנות, על המהירות בה אנשים זוכים למחליפים ובעיקר על משמעות הזמן במונחים של קריירה ומשפחה. קצת נוגה, אבל בטוב טעם.
האימא: The Mother
ג'ניפר לופז. זמרת כל כך טובה, פרפורמרית בחסד, ללא ספק אחת מנציגות האורים והתומים של מוזיקת הפופ העולמית רבתי. אפילו לא מעט סרטים טובים יש באמתחתה. אבל 'האימא' שהגיח אלינו ברוח סערה? לחלוטין לא אחד מהם.
בזעיר אנפין, מדובר בסיפור הקבוע: אישה, במקרה זה מתנקשת בעלת עבר צבאי מפואר ואפל קמעה, מחליטה לוותר על החיים בצללים כדי להגן על בתה שלא פגשה מעולם מאלו המבקשים לנקום בה.
וכן, יש פה מאבקי כוח וניצחון פמיניסטי מול האנשים הקשוחים ביותר, הקרבה מרגשת של הקריירה עבור הבת האובדת, וגבריות רעילה במינונים שלא מביישים את ימי קדם. מה אין פה? שום דבר שחיבר אותי לסרט, גרם לי להזדהות איתו או אפילו אמינות בסיסית שלא מזכירה בכל רגע שמדובר בבדיה. לא הבלוק שלך ג'ני, סליחה על הבדיחה המובנת מאליה.