"מה שתגידו" – עונה 2, ימי חמישי, כאן 11
“מה שתגידו", תוכנית ההומור והסאטירה של כאן 11, שבה זוגות של קומיקאים מביעים דעה על אירועי השבוע, חוזרת לעונה שנייה. כמי שחושש ממה שקרוי “הומור ישראלי", אני מעתיק ישירות מדף יחסי הציבור את רשימת המשתתפים בתוכנית, שאת חלקם, אבוי לבושה, אני לא ממש מכיר. ואלה הם: יוסי מרשק וטל פרידמן, רועי עידן וחיים לוינסון, שוש ויעל פוליאקוב, גלעד כהנא וגלית חוגי, מענדי גרוזמן ואלי ביתאן, מאיה בצלאל וקותי סבג.
ולא סתם אני לא מכיר: סטנד־אפ ישראלי בדרך כלל גורם לי צער. מניסיון של צפייה בכמה וכמה תוכניות מהסוגה הזאת, מותר למשתתפים להיות תפלים, שטחיים, לספר שוב על “אשתי", להשתכשך בביצת המרוקאים נגד פולנים העבשה. לנשוך באמת, לרדת מתחת לחגורה, להתחשבן באופן אינטליגנטי - אף אחד מהם לא מעז.
מי שראה פעם את שחר חסון נושך בלי חשבון למשל את יאיר נתניהו - שיקום. קרעי, ואטורי, אמסלם - כולם קופצים מול הכוונות ומתחננים שיעשו מהם צימעס, קטורזה מטרחן על “אשתי" וארז טל, עם צחוק פלסטי מלאכותי מודבק דרך קבע על שפתיו, מדגים איך לחלוף דרך קריירה שלמה בלי שגרגר אבק ידבק בשרוול חליפתו הנוצצת.
נכון, “ארץ נהדרת" הם היחידים שנוגעים בחומרים האמיתיים של הארץ הזאת, אבל “ארץ נהדרת", על כל משאביה וכוכביה מפוצצי הכישרון, כבר מזמן פוגעים בקושי באחד מתוך חמישה מערכונים.
רק לפני שבועיים שודרו בקשת 12 שני חלקיה של הופעתו של אדיר מילר המאלתר בארה"ב. מכל חלקי היבשת הענקית טסו אלפי ישראלים מורעבים לפירורי מולדת לראות את האיש המוגדר כ"גאון" וכ"סיינפלד הישראלי". יה, רייט. עוד סיינפלד כזה והעולם כולו פורץ בבכי. בערך באזור שימי הצב השוכב על גבו ומנופף ברגליו כבר לא יכולתי לסבול יותר. כל תא אפור במוח התחנן שישחררו אותו מהתפלות הרדודה הזאת, אז הסתלקתי משם לערוץ אחר.
וזה לא שאני בוק תקוע עם תקלה בבלוטת הצחוק. אני מייבב בדמעות מול ריקי ג'רוויס ודייב שאפל. יש עוד לא מעט בעולם הסטנד־אפ לבכות מהם. כולם מעיזים לצלול אל החומרים הקשים יותר - סקס, פוליטיקה, להט"בים, פרוגרס - וכאן בבית, ישראל המטורללת הרי מפוצצת בחומרי הגלם האלה, ושחר חסון וקטורזה ואדיר מילר מקשקשים על ועדי עובדים באילת ומרוקאים וצבים על הגב.
מהבחינה הזאת, “מה שתגידו" צועדת בתלם הפחדני שבקושי מגרד את פני השטח. להגיד “אוכל בתחת" כמו שמישהו פלט שם ולא הורידו את זה בעריכה זה לא אומץ או איכות - זו סתם גסות רוח. הגימיק של משפחת פוליאקוב, עם האמא הקלפטע, ממצה את עצמו אחרי הפעם ה־30 בערך. טל פרידמן סתם לא מצחיק. מי שכן מעלים חיוך לפעמים הם שני הבחורים החרדים - רואים עליהם שהורגלו בחשיבה מעמיקה.
ב"מה שתגידו", שהיא כזכור תוכנית קומית, כמו ברבות מהתוכניות הקומיות אצלנו לאורך השנים, מותר למשתתפים לומר דברים לא מצחיקים. גם הרדידות והתפלות מותרות. למי ששואל למה, התשובה היא שמתירים לקומיקאים להסתפק במועט הזה. לא עוצרים באמצע הצילומים ומודיעים להם, רגע, זה לא די טוב, אפילו לא מעלה חיוך, סטנדרטים כאלה לא היו עוברים נגיד במחלקת הדרמה, אז בואו נתחיל לצלם מההתחלה.
הניסיון היחיד, כנראה, להשביח את התוכנית הוא השמעת צחוק או מחיאות כפיים מוקלטות, שכנראה לדעת העורכים הם עלה תאנה מספיק גדול כדי להסתיר את הדלות שמאחוריהם. אז לידיעת צוות “מה שתגידו": זה לא מספיק. זה אפילו מצער. לא עם “מה שתגידו" יקטוף לעצמו התאגיד אחוזי צפייה.
# לראות או לוותר: עוד הרבה עבודות שיפוצים יש במחלקת הבידור בתאגיד. לוותר.