"וורטקס", נטפליקס
השנה היא 1998. לודו (לוקוביק) הוא שוטר בעיר חוף צרפתית, נשוי למלאני, אב לג'ולייט התינוקת. על דלתו דופקים חבריו עם בשורה קשה: מלאני נמצאה מתה למרגלות צוק שעליו נהגה לרוץ. אין סימן לפלילים. ככל הנראה החליקה בתאונה, או שהתאבדה.
27 שנים חולפות. השנה היא 2025. לודו, כבר קפטן, נשוי בשנית לפארוונה, אב לילד נוסף בשם סאם. תחת אותו צוק נמצאת אישה מתה, ללא סימן ניכר לאלימות. בינתיים, רחפנים סורקים את האזור ובעזרת התקדמות טכנולוגית מזרימים את המידע - דרך עובדת מפחידה - לחדר המציאות הרבודה. כשעל עיניו משקפיים מתאימים לודו נכנס לחדר ויכול לשוב ו"לשוטט" באזור שבו נמצאה הגופה.
אלא שאז מתרחש באג במציאות הרבודה - ולודו יכול לשוטט על החוף ביום שבו מלאני, אשתו הראשונה, נהרגה. הוא פוגש את מלאני, ההתרגשות גדולה אף כי אינם יכולים לגעת זה בזה, ולודו מגיע למסקנה שמלאני נרצחה ולא נהרגה.
עד כאן מגיעה הסדרה בת ששת הפרקים בתנופה. הרעיון טוב, גם הביצוע, ורק שמכאן והלאה, אט־אט, האוויר מתחיל לצאת מ"וורטקס". קצת גרירת רגליים סתמית, יותר מדי ויכוחים על כך שלודו יוצא מדעתו, ולודו עצוב, ופרוואנה עצובה, והחברים עצובים, וגם מלאני, לא נשכח את מלאני הרבודה, עצובה. והשיא נמרח כמו מסטיק במקום להיות זקוף והחלטי כמו שצריך. היה חסר ל"וורטקס" איזה רס"ר בשטח כדי שבאמת ייצא מהסדרה הזאת מה שיש בה.
=לראות או לוותר: מתחיל טוב, נהיה מעייף ומוציא את החשק. לדלג.