הארץ הזאת עולה לי על העצבים. מי שמצליח לחיות כאן בשלווה, אני יכול רק לקנא בו. אני לא מצליח. במטרה לשמור ככל שניתן על השפיות אני משתדל להתרחק מהיומיום הישראלי, לא לצפות במהדורות החדשות, לקרוא באינטרנט את המעט ההכרחי, לעולם, אבל לעולם לא להשתתף בוויכוח פוליטי, והנה, למרות כל אלה, אני מוצא עצמי ביום בהיר אחד חושב - בזמני הפנוי ומרצוני החופשי - על אדם בשם אפי נוה.
אפי נוה? מי זה אפי נוה? איך פלש אותו אפי נוה מבעד לכל הביצורים לחיים המוגנים שאני מנסה ליצור לעצמי? חשוב לציין שמילים אלו נכתבות לפני הבחירות לראשות לשכת עורכי הדין (לשכת עורכי הדין? מה זה לשכת עורכי הדין? למה אני חושב על לשכת עורכי הדין?). אבל איזה טוויט שנכתב, “ראיתם את הדברים המזעזעים שאמרו על אפי נוה בתוכנית של רביב דרוקר", גרם לי לאבד משהו מזהירותי המופלגת והלכתי לראות מה היה שם בתוכנית של רביב דרוקר.
זה היה אכן לא פחות ממזעזע. אני לא יודע אם מה שנאמר שם הוא נכון. אני מצטט את הדברים. הדובר היה החוקר הפרטי לשעבר והיום עו"ד יולי רוזנברג, שהיה האיש שפרץ לטלפונים האישיים של אפי נוה. בין הדברים שאמר הוא שאתי כרייף לא הייתה היחידה שהייתה בקשר הדוק עם נוה. אמר שראה וואטסאפים מעורך דין לנוה שיסייע במינוי מישהו שנוה אינו מכיר כלל לתפקיד שופט, ושאותו עורך דין עמד כעבור חודשיים בדיון בפני אותו שופט שלמינויו סייע, ועוד ועוד תופינים על מפעלותיו של אפי נוה.
כאמור, אינני יודע אם הדברים נכונים. אין בידי הכלים לבדוק אמיתות של טענות כאלו. למשטרת ישראל למשל יש הכלים. ויש לבדיקה כזאת חשיבות רבה. אנוכי, הקט והדל, יש בי עוד אמונה שהמערכות בישראל פועלות כהלכה, בניכוי אחוז קטן ובלתי נמנע של שחיתות. אם הרקב מחלחל בכל פינה במידה ובעוצמה כפי שתואר בתוכנית, אז הדבר האחרון שעוד נותר לומר פה הוא אמא. אמא'לה.