אני יודעת שקשה לקבל זאת, אבל סוף שבוע נוסף וגדוש הגיע לסיומו, מפנה מקום לפקקים האינסופיים של ראשון ולקפה שיישפך בדיוק על החולצה החדשה. ועל המכנס, הנעליים, והמושב של האוטו. תתנחמו בעובדה שאתמול היה עוד פרק של חתונה ממבט ראשון, שיאפשר לנו להביע את דעותינו הנרחצות בשיחה ליד הקפה הבא בעבודה. זה שלא נשפך.
יש לך זמן פנוי? למה שלא תלמד/י אנגלית? לחצו כאן לשיעור ניסיון מתנה וללא התחייבות>>
אז מאיפה נתחיל? אולי מהחלק החיובי יותר של הסיפור. עינב ורז, רז ועינב, חתן וכלה ששודכו על סמך דמיון, מוכיחים עד כה, טפו טפו, שזה פשוט עובד. חבלי הלידה של מעבר הדירה, כולל הטרופיות, כבר מזמן מאחוריהם, וניכר לגמרי שגם רגשות כמו מבוכה או מתח יודעים לקבל מקום בטוח עד להתמוססותם. ראוי לשבח ומאוד חביב למראה. אתמול לקח רז את עינב לארוחה משפחתית, ואחרי שהשניים נתקעו עם הרכב סמוך לראשון לציון, היה כיף לכולם. פרט קריטי: הבית אליו הגיעו השניים היה הכלאה של נחלה עם מוזיאון אספנים, ואני חושבת שהגיע הזמן להפוך אותו למרכז מבקרים. אני אירשם.
לחצו כאן וקבלו את עיתון מעריב לחודש מתנה למצטרפים חדשים>>>
מטוב נעבור לטוב נוסף, מבלי לנחס כמובן – תומר ויואנה. לאחר השוואה בין דירתו של הראשון לבין זו של בחירת לבו, אני חושבת שכל הצופים, ויואנה, ואולי גם תומר, הבינו שהאופציה השנייה תהיה הרבה יותר נוחה עבורם. במחווה מרגשת למדי, החליט הדייר החדש לקנות לשניהם חלוקי רחצה תואמים, ואפילו סאלוף ולחוח (שני הדברים הטעימים בעולם בערך), לפתיחת הדרך המשותפת ברגל ימין. ואפרופו רגליים, יואנה פרגנה בנעלי בית ובלחוח משלה. בתיאבון.
כנות, עניין של טיימינג
נהנינו, התמוגגנו, כמהנו לאוכל תימני, ועכשיו הגיע הזמן לעבור לצד השני של המתרס. נתחיל עם משה ונעם, שעדיין שומרים על מטוטלת של התקרבות והתרחקות, ובין לבין שיחות לא פשוטות שקשה מאוד להתקרב אחריהן. גם הם מצויים כעת בשלב ההתלבטות היכן לגור, שתם בתקופת ניסיון אצל נעם נוכח הקושי שלה לשוב לרינתיה, מקום מושבו של משה. חרף היחסים המתחממים לאיטם, הוא החליט לשתף את בת זוגו בכך שהיא לא הטייפקאסט בה היה בוחר בעולם רגיל.
למרות שזה ברור לחלוטין, ועדיין הוביל את כל המתמודדים להירשם לתוכנית ולתת את ההגה למישהו אחר. יותר משזה לא קל לשתף עובדה שכזאת, הרבה יותר קשה לשמוע אותה, ובטח כשעניין הגיל עדיין צף ומרחף מדי פעם. כשנעם שוחחה על כך עם גלעד בקליניקה, היא הודתה באותו הדבר, רק שהיא ידעה שאין צורך לחשוף את זה, אלא פשוט להילחם באינסטינקטים ששלטו לפני ההרפתקה ששמה חתונה ממבט ראשון. לא שופטים והכל, אבל בסוגיה הזו אני בטים נעם.
הבאים בתור, האחרונים לשלב זה, הם רונן ורותם, שאני באופן אישי חשתי שניצב מולי שידוך נטול פגמים. החתונה נראתה מבטיחה, הפידבקים ההדדיים לא הראו ריחוק, ואפילו המשפחות הביכו במינון המדויק. מאותו רגע, הכל נעלם כלא היה. אמש חזרו השניים מירח הדבש בתום פיצוץ מחוץ לטווח המצלמות, וגילו שבארץ אפילו יותר גרוע להם.
בין ויכוחים על ההתנהגות מול המצלמה מצד רותם ותחושה של הליכה על ביצים מצד רונן, נראה שהפגישה באמצע עדיין לא באופק. וכן, ניתן היה לחוש בהרמת ידיים מצד החתן. אני באופן אישי חושבת שלא צריך לומר נואש, כי מסתתר שם משהו, ובאותה נשימה - תקשורת יכולה להרים לגבהים או להוריד לתהומות כל קשר עם כל אדם. מחזיקים אצבעות.