ברכותיי, עוד שבוע מאחורינו. בעודי מתבשמת מאדי סוף השבוע בעוד חלום בהקיץ בפקקים, הבנתי דבר מה שאולי עוד לא חשבתם עליו: עוד שנייה חגי תשרי, וכמעט כל הארוחות החגיגיות והחופשים שאחרי הם בשישי. זאת אומרת שהימים נטולי העבודה קצרים משחשבנו. המסקנה שלי מכל בליל המחשבות הנ"ל היא אחת ויחידה - זה הזמן להשלים מראש את פערי החופשה הקצרה, ולבצע כבר עכשיו חלק משמעותי בהחלט ממה שתכננו. ואני מתכוונת לבינג' חסר תקנה.
מי את, ארין קרטר? | ?Who Is Erin Carter
ארין קרטר, בריטית צעירה עם שם קליט למדי, חייה חיים נוחים ושקטים בברצלונה. במקרה לגמרי, יום אחד היא נקלעת לשוד אלים בסופרמרקט סמוך לביתה, מה שגורם לה לצאת למלחמת חורמה בעולם התחתון כדי להגן על בתה. ועל הדרך, כמו בכל מותחן טיפוסי, יוצאים סודותיה אל האור.
אמנם מדובר בסדרה בריטית במלוא מובן המילה, ועם זאת יש בה עוד הרבה דברים שלחלוטין לא צפיתי. שבעה פרקים, משהו כמו 50 דקות לכל פרק - נראה לי שאתם יכולים לסיים את המונח לפנינו בסופ"ש אחד. צאו לדרך.
בבית עם טייסון פיורי | At Home With The Furys
מכירים את טייסון פיורי, המתאגרף שהחזיק בתואר אלוף העולם באגרוף במשקל כבד? האמת שגם אני לא הכרתי. ואז הצטרפתי לניסיון שלו להפוך מאלוף אגרוף חסר מעצורים לאיש משפחה מערבי סטנדרטי. זה היה ניסיון משובח.
לאורך פרקי העונה, מתפקד טייסון כאב לילדיו, אולי לראשונה, ועושה את כל מה שאבא רגיל צריך לעשות: להעיר את ילדיו בבוקר, להבין שקשי התארגנות מתחילים בגיל מאוד צעיר, ולהישאר ער בהמשך היום אחרי מסעות השכנועים, התשישות והאיחורים הכרוניים של כל בני הבית.
מה שניבט מהמסך יותר מכל הוא שפיורי פשוט נהנה מכל זה. מהכל. מהאבהות שלא מעט אבות נוטים לוותר עליה לטובת ישיבה ממושכת במשרד ושעות של פקקים. והנאה, כמו מנעד רחב של רגשות אחרים, היא מדבקת. חביב מאוד.
הבחורה במסכה | Mask Girl
בואו נהפוך את האווירה לקרינג'ית מעט באווירה מפוקחת ומאפשרת, ונקבל במחיאות כפיים מהוססות עוד דרמה קוריאנית מבית היוצר השנוי במחלוקת של כל הקודמות.
הפעם, מעשה באישה, פקידה במקצועה, שהחליטה שאינה מרוצה מהופעתה החיצונית. במקום לפעול בדרכים מקובלות יותר, היא הופכת לאושיית רשת שעוטה מסכה לכל אורך הדרך, ומגלה שכמו שטען אז חיים צינוביץ', הידוע בכינויו השרוף, לשקר יש רגליים. במיוחד אם מגלים אותו מול מצלמת הרשת של המחשב.
אני מודה, לא תכננתי ליהנות מהסדרה הזו. היא מנמיכה, שטחית מעט לטעמי, ובעיקר חוטאת למטרה של החתירה לאמת וההתנגדות להטרלות. אחרי שאמרתי את כל זה, נשארתי עד הסוף ברצון. מופתעים? גם אני.
הסיפור של סופר: פלורידה גייטורס, מלכי השחיתות | Untold: Swamp Kings
אורבן מאייר. אחד האנשים המורכבים ביותר בעולם הספורט האמריקאי מראשיתו, ויש לא מעט כאלה. בארסנל שלו אלימות פיזית ומילולית, פיטורים מקבוצה שהייתה לו לבית, ומעורבות בלא מעט התנהלויות שהשתיקה יפה להן. איכשהו, בספורט כמו בספורט, הוא היה אחד הקלפים המשמעותיים שהפכו את קבוצת הפוטבול פלורידה גייטורס לאחת הקבוצות החזקות ביותר על המגרש רבתי.
גם אם אתם לא חובבי פוטבול מושבעים, ואפילו לא קרוב, יש משהו בהתנהגות של מאייר שבכל זאת ניתן ללמוד ממנה. האופן בו הוא מנצל את המוניטין הכל כך רע שיש עליו כדי להוציא מהקבוצה את המקסימום, מתברר כניצחון אסטרטגי שכמעט לא היו לו סיכויים סבירים. על הסגנון, כמובן, אפשר להתווכח.
ג'ודי, הנבחר | The Chosen One
הכירו את ג'ודי, נער מתבגר בן 12 המתגורר בקליפורניה בצדה הדרומית. בתרחיש משונה ללא כל ספק ולאחר תאונה לא פשוטה, הוא מגלה שניחן בכוחות אלוהיים כמעט, הדומים אחד לאחד לאלה של ישו. כן, אני יודעת שזה מופרך כמו לצאת מתל אביב בשלוש דקות. בכל שעה.
מאותו רגע של גילוי מרעיש ואילך, הסדרה נסובה סביב הסו קולד ייעוד שקיבל עליו במישור הרוחני והגשמי הכרוכים זה בזה, כאשר השאלה המרכזית לאורך הפרקים היא האם ג'ודי יצליח להתרגל לנעליים הגדולות.
מצטערת, לא מצאתי את עצמי. האפקטים של הכוחות המיוחדים כן תופסים את העין לכמה דקות, ומיד אחרי מתחלפים במן מבט חסר הגדרה אל המסך, עד סוף הפרק הראשון וחוזר חלילה. בטוחה שהיוצרים ניסו לברוא משהו אחר, אבל בפועל, לרוע מזלם, זה ממש לא הסתייע. התוצאה הסופית: ספק דרמת נעורים, ספק משל מוזר בלי רצף עלילתי מניח את הדעת. ואת זה גם הליכה על המים לא תוכל לתקן.