“מנתחים" היא סדרה הנכנסת לא עלינו לחדרי ניתוח בבתי חולים בארץ. בכל פרק נצמדת הסדרה למנתחת/מנתח, עוקבת בפרטי פרטים - לעתים לא קלים לצפייה - אחר ניתוחים שהם מבצעים, ומראיינת אותם בין לבין, בביתם ובצד בני משפחותיהם.
בפרק הראשון עוקבת יוצרת ובמאית הסדרה עידית אברהמי אחר פרופ' רחלי גרוסמן, סגנית מנהל המחלקה הנוירוכירורגית בבית החולים איכילוב בתל אביב. גרוסמן, בת 49, נשואה ואם לשניים, מתגוררת ברשפון והיא כאמור “כוכבת" הפרק הראשון.
גרוסמן היא מה שנקרא “טיפוס". היא תובעת שקט גמור בחדר הניתוח. בדיחות ומוזיקה שנהוגות בקרב מנתחים אחרים היא מבקשת להשאיר בחוץ. יש לה שאיפה עצומה לשלמות בעבודתה, ויש בסביבתה מי שמפרש את התנהגותה כתוקפנית. היא דוחה את זה. רק הרצון לשלמות, שתמיד הניע אותה, הוא שגרם לה להסיט מעל דרכה את שמפריע לה. כשמסתובבים באמצע המוח של חולה עם סכין, זה לא זמן לדאחקות.
בביתה היא נחשבת כל השנים לנעדרת. ממילא עומס השעות המוטל על רופא/ה גדול מאוד. ועל מנתחת פי כמה וכמה. היא הרי אינה יכולה, כשהשעון מראה חמש, לעזוב חולה שגולגולתו פתוחה ולנסוע הביתה. אז השעות חולפות בחדר ניתוח, והבית מחכה עד שנרדם. לפחות משפחתה, כפי שנראה במפגשים בפרק, תומכת ומגבה, ואם יש כעסים, הם אינם מתגלים כאן. בסדרות אחרות שנעשו בארץ על רופאים ובני משפחותיהם נחשפו כעסים גלויים. משפחת גרוסמן עומדת מאחורי הרופאה שלהם.
מנהלה של פרופ' גרוסמן פורש לגמלאות, והיא מעוניינת בתפקידו. כמי שדוגלת בשלמות כפי שהיא רואה אותה, היא רוצה להנחיל שינויים במחלקה. זה לא הולך להיות קל. היא יודעת את זה. יש, מתברר, לא מעט שוביניזם בהיררכיית בית החולים. ככלל גם מספר המנתחות במחלקה מזערי ביחס למספר המנתחים הגברים. הנה ספוילר קטן ומבחינה מסוימת לא כל כך חשוב: היא אינה מקבלת את התפקיד. באופן מיידי, כמי ששואפת לשלמות בכל עניין שהיא עוסקת בו, פרופ' גרוסמן מגישה באותו יום מכתב התפטרות מבית חולים איכילוב. לא כדאי להתווכח עם פרופ' גרוסמן. מי שלא הולך בדרך שלה לא יזכה בשירותיה.
• לראות או לוותר: לראות.