״מג"ב״, הוט 3, הוט VOD, ימי חמישי

אבי מלכה הוא ילד רע בת ים, שמקלל ומרביץ ומתגייס למג"ב כדי שיוכל להכות ערבים. הוא נעשה לשוטר טוב אבל למה התסריטאי לא סיפק לו מלאי קללות טוב יותר? הוא אומנם מתגייס עוד חודשיים והכיוון שלו הוא גולני, אבל בינתיים מרביץ מכות, מסתכסך - בעיקר עם ערבים מיפו, מהיר חמה, לא מסתדר עם קבלת סמכות ואומר הרבה "בן זונה" ו"אחושרמוטה".

בשורת ענק למעריצי הסדרה: "קופה ראשית" בהודעה מרגשת
פרק הסיום של "קופה ראשית" או גמר המטבח המנצח VIP? זה המנצח הגדול

כשגונבים לאבי את הווספה, הוא יוצא עם חברים למסע נקמה ביפו, להרביץ לערבים ולגנוב מהם וספה כמו שגנבו ממנו. זה נגמר בקטטה המונית ושוב בצעקות "בן זונה" ו"אחושרמוטה", ואחר כך במפגש אצל בורר שאוסר על אבי את הכניסה ליפו.

אבי הרותח שוקע בהרהורים ומגיע למסקנה שהדרך הטובה ביותר שבה יוכל לנקום בערבים היא לא בגולני אלא במשמר הגבול. הוא מתגייס לחיל, הופך ללוחם ושוטר מוערך, על הדרך מתאהב בלוחמת משמר הגבול, אבל האופי הרותח והביוגרפיה הפרטית שלו תלויים על צווארו כאבן רחיים, מזכירים לו בכל צעד מאיפה בא וחוסמים אותו מלצאת לדרך חדשה של ממש.

"מג"ב", שיצר וביים מני יעיש, לפחות על פי תחילתה היא סדרה טובה ושווה צפייה. גם בנטפליקס העולמית חושבים ככה ורכשו את הסדרה עוד לפני שהגיעה למסכים בישראל, ויפיצו אותה למדינות נוספות ברחבי העולם. קשה לדעת עד כמה היא אותנטית. יפו שהיא מתארת רחוקה מלהיות כמו השיר המפורסם המתנה את אהבתו לעיר שאין כמוה בלילות. היא מתארת את יפו ואת שכנתה הצמודה בת ים כאזור מלחמה מבעבע ורווי שנאה בין יהודים לחמולות ערביות, כשעל פי קריאה עשרות "לוחמים" משני הצדדים מתייצבים במהירות עם אלות, קרשים, וגם ידיים חשופות, מוכנים לשבור עצמות וגולגולות.

אולי. אולי כשיורד הלילה שם, בערבות הרחוקות דרומה מרחוב יפת, לובשים המקומיים בגדי הסוואה, חובשים קפל"דים, משמנים את האלות ויוצאים להרביץ. ואולי ההגזמה וחוסר הדיוק תופסים כאן חלק גדול. לא יהיה רעיון רע לגמרי לחבוש אוזניות מגן מפני רעש על האוזניים לפני תחילת הפרק הראשון, כי בדרכו להציג את אבי מלכה וחבריו לשכונה כפושטקים פרועים, מתנהל הפרק כמעט כולו בצעקות רמות וכמובן בקללות.

וזאת לדעת: פושטקים צועקים כל הזמן "בן זונה" ו"אחושרמוטה". ואבא של אבי מלכה, שהוא בעל קיוסק, מתבל כל משפט בביטויים משפה זרה לא מזוהה. כי ככה זה ב"סלנג". כלומר בסלנג של "מג"ב". קללות ושפה זרה. אז מה אם אין לכך קשר לסלנג הישראלי המרהיב שנולד ומתנגן כמו קונצרט ברחובות שלנו, יפה כמעט כמו הוריו תושבי הפרוג'קטס באמריקה. אז מה אם המילים שהתסריטאי הניח בפיות השחקנים מעידות כאלף עדים שלא יצא להסתובב, להאזין ולקלוט ולרשום את שפת המוסכים והמסגריות והחמארות וסתם פינות הרחוב, ולא למד את ישראלית הרחוב היפהפייה שצמחה כאן, ובמקומה שיבץ שוב ושוב בלא מעט עצלות "אחושרמוטה" ו"בן זונה".

אי אפשר שלא לשמוע ולראות את מפגן העצלות הזה ולא להצטמרר. סוף־סוף תסריטאי חכם לוקח את ה"סכסוך" היהודי־ערבי והופך אותו לרקע, רק רקע, לעלילה אנושית נאה, ואז שורט אותו בכמה שריטות מכוערות, למה? כי ככה. בחיי אינעל דין באבור אילי ג'אבק.

לראות או לוותר: שווה לראות. למרות השריטות.