כמה חיכינו, המתנו וייחלנו לקצת אווירה של חגיגיות, אחרי מינונים גבוהים מגדר הרגיל של אווירת נכאים, עימותים, חיכוכים ושאר ירקות בשנה שחלפה. זהו. הגיע הזמן לשים את הכל בצד, ולהתרכז בעצמנו ובדרך בה נהפוך את השנה הבאה להרבה יותר טובה מקודמתה. על אמת. ואין עוררין שהצעד הראשון הוא שילוב צפייה בנטפליקס בלוח הזמנים הקדחתני. ההחלטה על המינון היא שלכם.
"אני שואף להגיע להישגים שאני עדיין לא מכיר": ראיון עם עמית הכטר
בשורת ענק למעריצי הסדרה: "קופה ראשית" בהודעה מרגשת
חמישים גוונים של שחרור | Fifty Shades Freed
אני יודעת מה אתם חושבים - שהסרט השלישי של סדרת חמישים גוונים הוא בדיוק כמו השני והראשון, ושאין בו שום עלילה יוצאת דופן מלבד כל מה שאומרים על הנפשות הפועלות. ואומרים. אז אני רוצה לומר באופן רשמי שהסרט השלישי הוא זה שמכיל את מינון העלילה הגבוה ביותר בהשוואה לקודמיו, וזה אפילו מוכח. על ידי.
ולמה אני מתכוונת מאחורי ההסבר הפתלתל? הפעם, לאחר הסרטים הקודמים שגוללו בעיקר את מערכת היחסים היצרית משהו בין כריסטיאן גריי המסתורי (ג'יימי דורנן) ואנסטסיה סטיל (דקוטה ג'ונסון) שהתאהבה בו בשבריר שנייה, מתחילים הצופים להבין מדוע גריי נהג כפי שנהג עד כה. והכוונה היא כמובן להשקפת עולמו הקיצונית לגבי מערכות יחסים, אהבה, וכל הטווח הרחב, מסתבר, שביניהם.
וכן, בסרט הזה זוכה כריסטיאן לריפוי מהחששות, מבעיות האמון, מהבית שלא הטיב עמו במהלך התבגרותו ומההורים שהחריבו את כל מה שידע על מערכות יחסים, בעוד סטיל עוברת גם היא כמה וכמה גלגולים בדרך וחווה איתו את הרנסנס המיוחל. וזה נפלא. ובכן, לרגל השנה החדשה הבאה עלינו לטובה, הגיע הזמן שתשכחו את כל מה שחשבתם על הטרילוגיה עמוסת הסופרלטיבים הזאת ופשוט תיהנו ממנה. בגאון ובלי חשש.
סיפורי ריגול | Spy Ops
כשחושבים בראש על המילה מלאת תעצומות הנפש 'מרגל', ישר נגלה בפנינו שילוב של ג'יימס בונד ואיש גנרי במשקפי שמש, בקורטוב של מתח חסר מעצורים וקפיצה ממרזבים. בדרך כלל, מדובר בסרטים שהקשר שלהם למציאות רופף עד לא קיים. חוץ מהניסיון להסתוות.
ב'סיפורי ריגול', התמונה שונה לחלוטין. בדוקו שלפנינו מספרים סוכני ביון ואנשי CIA ממקור ראשון על מה עושה מרגל כחלק משגרת יומו, עד לרמת הקפה של הבוקר, ומגלים כמעט לראשונה את סודותיהם של המבצעים הסודיים ביותר במהלך ימי המלחמה הקרה.
חשוב לי לציין שיש כאן הרבה מאוד היסטוריה, מה שאומר שצריך להגיע לצפייה ברמת ערנות סבירה. אחרי שמתגברים על שטף המידע, מדובר בדרך נפלאה לפתוח את החג הקצר מדי שלפנינו.
הקלטות של רוסה פראל - רצח במשטרה | Rosa Peral's Tapes
אם צפיתם אי פעם בסדרה 'בעירה', המגוללת את הירצחו של שוטר בידי בת זוגו והמאהב שלה (סליחה על הספוילרים), ודאי תהיתם אם מדובר במידע שיש לו קשר, ולו הרופף ביותר, למציאות.
אז זהו, שכן - מדובר במקרה אמיתי ומעוות לחלוטין. בסדרה התיעודית המונחת לפתחנו, מתראיינת רוסה פראל, האישה מאחורי דמות בת הזוג בסדרה, ומספרת מדוע החליטה לרצוח את חבר שלה בעזרת אחד מאהוביה מהעבר.
לא אשקר, 80 הדקות הללו הן לא הדבר הפשוט ביותר לצפייה. באותה נשימה, יש פה את כל מה שסדרת מתח צריכה, אבל הפעם ללא שימוש בדמיון.
אתמול בלילה בסוהו | Last Night in Soho
ונסיים במותחן פסיכולוגי מעניין למדי, שכמו כל הסרטים הבריטיים מבוסס תמיד על ספר עב כרס שצריך לקרוא אך ורק במזג אוויר אפלולי עם כוס תה מהבילה. בתפריט: אלי טרנר, בחורה צעירה בעלת משיכה לא ברורה לשנות השישים, למרות שנולדה הרבה אחרי, החולמת להיות מעצבת אופנה כמו אמה שהתאבדה כשהייתה קטנה.
במהלך אחד מחלומותיה, איך לא, על שנות השישים, היא מצליחה באופן חריג לחזור אחורה בזמן, ופוגשת זמרת שמשנה לבלי היכר את מה שחשבה לעשות בעתידה המקצועי. ברגע שמבינים את כל הרבדים מאחורי דמותה של אלי, הצפייה הופכת להנאה צרופה. יהיה שם עבר, הווה, עתיד ושוב עבר, וחרף האינטנסיביות קשה מאוד לאבד כיוון לאורך ההתרחשויות.
שלדון הצעיר | Young Sheldon
רבות דיברו על הספין אוף של המפץ הגדול שראה אור לראשונה ב־2017, ונועד להסביר אחת ולתמיד מה גרם לשלדון, הדמות הראשית בסדרה המקורית, להיות המבוגר שרבים ברחבי העולם למדו לאהוב.
הסדרה, שאפילו חודשה לעונה שביעית, מגוללת את חייו של קופר ומשפחתו במזרח טקסס, מהרגע בו היה בן 9 והבהיר לכל הסובבים אותו שהוא הרבה יותר חכם יותר ממה שמישהו מהם תיאר לעצמו.
אני זוכרת את היום בו כתבתי ש'המפץ הגדול' פשוט לא מצחיקה אותי לפני לא מעט זמן. הביקורות לא איחרו לבוא, וזאת למרות שטעם הוא עניין של טעם. לצערי, גם 'שלדון הצעיר' לא הצליח להשביע את רצוני, ובדיוק כמו במפץ, גם כאן מדובר במשהו שהוא קצת יומרני, קצת מעורר אמפתיה, אבל בעיקר לא מצליח להתניע מפרק לפרק. וכנראה שזה הכי חשוב.