השבוע, לצד האבל הכבד האופף אותנו, זכינו לשביב של תקווה. חלק מהחטופים, בעיקר ילדים, אימהות ונשים מבוגרות, שבו הביתה, במראות שלא האמנו שנחזה בהם בימי חיינו. עד שרגעי האושר הקטנים יחזרו להיות מנת חלקנו, אספתי עבורנו מעט מהסדרות והסרטים שיכניסו בנו מעט אופטימיות.
משפחה לא מחליפים | Family Switch
בדיוק כפי שאני עושה לפני כל חג מולד בנטפליקס, זה הזמן לעוד סרט מסורתי שכולו משפחתיות דביקה, יותר מדי גרילנדות צבעוניות, וניסיון לייצר איזה רגע או שניים של הומור בתוך כרוניקה ידועה מראש.
בקומדיה המשפחתית הנ"ל, זוג הורים מחליף באורח פלא את זהויותיהם עם ילדיהם, שממש באותו הרגע מצויים בגיל ההתבגרות המסובך ממילא. הדברים קורים בעקבות אירוע משונה לפני החג, ומאלצים את החבורה להתרגל למציאות שונה לגמרי ממה שהכירו. הרבה יותר שונה מלארח דוד שהתנחל לחג שלם מבלי לדעת מתי ילך.
סרט חביב למדי, שמצליח לעשות הפוגה קצרה מהלך הרוח הישראלי בכמעט חודשיים האחרונים. עובדת בונוס: אם אתם אוהבים את ג'ניפר גארנר, ודאי תשמחו לשמוע שתראו אותה לכל אורך הצפייה כאם המשפחה.
ליאו | Leo
אם אתם קוראים מילים אלה, כנראה שאתם מבוגרים בערך כמוני. ועדיין - לא הצלחתי להותיר את הסרט הזה מחוץ לרשימת ההמלצות שלי, ומסיבה פשוטה: הוא הדבר החמוד ביותר שתצפו בו היום. ואולי השבוע.
אז הלטאה המתוקה והירוקה היא ליאו (אדם סנדלר), חיית המחמד הכיתתית, שעוברת גם היא את השנה האחרונה בבית הספר, ומתמודדת עם מציאות מורכבת בדיוק כמו התלמידים המקיפים אותה בחיבה. ליאו, מיודענו, מצליח להיות קולו של השינוי הזה, ועובר, בצורתו, התבגרות מרגשת לקראת ההתחלה החדשה.
אני מודה, לוקח לי זמן להגיע למסקנה שבא לי לצפות בסרט מצויר, והרבה יותר זמן להבין שאני גם אצפה בו בפועל ולא אדחה את זה. כל כך נהניתי מליאו, ואפילו לא הופתעתי. אגב, אם תהיתם, אדם סנדלר נפלא כהרגלו.
אהבה על הסכין | Bad Surgeon: Love Under the Knife
הכירו את ד"ר פאולו מקיאריני. מנתח בעל שם עולמי וחלוץ בתחום הרפואה הרגנרטיבית, כלומר כזו המתמקדת בטיפול במומים באמצעות השתלת איברים או רקמות. לאורך הקריירה הארוכה, זכה מקיאריני להצלחה לא מעטה בעקבות השתלות פורצות דרך של קני נשימה מתאי גזע.
קצת כמו במשל איקרוס על הצעיר שעף גבוה מדי לשמש ונפל מהשמיים, כך גם סיפוריו של פאולו הולכים והופכים הרבה יותר קיצוניים ומרחיקי לכת, ומופרכים באותה המידה. מה שגורם לעמיתיו להרים עליו גבה. וכאילו זה לא מספיק, מטופליו מתים בזה אחר זה בלי שום הסבר הגיוני.
בבוא הזמן האמת מתגלה, וד"ר פאולו מקיאריני מתברר כנוכל עם תעודות, תרתי משמע, ונאלץ להתמודד עם השלכות מעשיו. אשאיר אתכם לגלות לבד מה קורה, רק אציין שאתם עומדים בפני מסע מרתק ורצוף שקרים שממש לא צפיתם.
מתודלקים | Obliterated
כוחות מיוחדים, כשמם כן הם, מקפידים לשמור את חייהם מאחורי אור הזרקורים. מבלי שאף אחד יידע על פעולותיהם המסתוריות להגנת המולדת, לא משנה היכן נולדו או גדלו. במקרה של 'מתולדקים', תזכו להצצה מעניינת, ועם זאת בדיונית לחלוטין, לשגרת חייהם של יחידה כזו, לאחר שסיכלה את תוכניותיו של סוחר נשק חסר מעצורים.
והם מחליטים לחגוג את ההצלחה הזו. הכיצד, אתם שואלים? באמצעות מסיבה שלא תיארו לעצמם שתסלים כך, ראו ערך שם הסדרה. שיהיה ברור: אף אחת מן הנפשות הפועלות לא שומרת על שפה נאותה, בלשון המעטה. זה לא גורע מקומדיית הפעולה המצוינת הזו, אולי אפילו להפך.
קריאה אחרונה לאיסטנבול | Last Call for Istanbul
מיותר לציין שלא אני, או אף אחד מהישראלים חפצי החיים המתגוררים בארץ הקודש שלנו, לא חש חיבה יתרה כלפי טורקיה בימים אלה. משלל סיבות שלא ניכנס אליהן. באופן מקרי לגמרי, הסרט שלפנינו ממש לא מוצלח, במידה ושמו עשה לכם חשק לאיזו דרמה טורקית מהימים בהם היינו סתם מדינות שכנות.
בקצרה: מדובר במפגש ספונטני בין גבר לאישה בשדה התעופה, שמוביל להרפתקה לילית סוערת של בדיקת גבולות הדדית. השניים, איך לא, נשואים כמובן, כי אין סרט טוב בלי קשר שנוי במחלוקת, וכך אנו נעים מתחילתו ועד סופו בין המציאות שלפני לזו של אחרי. בנוהל.
ולמה נותרתי מאוכזבת מהמונח לפניי? ובכן, יש כאן את כל מה שסדרה טורקית מעניקה לצופה, רק שהכל כבר ידוע מראש. השקרים, התככים, המזימות, הבגידות, ההתלהבות מהפעם הראשונה בה מרגישים חיים באמת, וכל הג'אז הזה. מסקנה: זו קריאה אחרונה לוותר על הסרט. אל תגידו שלא אמרתי.
