אחרי שני ספיישלים בנטפליקס שגרפו הצלחה ענקית עלה השחקן/יוצר/סטנדאפיסט ריקי ג'רוויס עם הסטנד־אפ השלישי שלו “ארמגדון", גם הוא בנטפליקס, והביא נחת מיידית לעצמו ולענקית הסטרימינג.

"עברתי שואה, כולם שם מחבלים": מייה שם מספרת לראשונה על הימים בשבי
"התעוררתי והרגל שלי הייתה ברזלים": הצצה לעדויות מיה ואיתי רגב בעובדה | צפו

מופע הבכורה של “ריקי ג'רוויס: ארמגדון", שהתקיים במאי השנה בלוס אנג'לס, גרף סכום שיא של כמיליון וחצי ליש"ט ושבר שיא גינס להופעה בודדת אי־פעם. את המיליון וחצי ליש"ט, אגב, תרם ג'רוויס לעמותות המטפלות בבעלי חיים.

לג'רוויס לא צריך לערוך היכרות עם הקורא/צופה. הוא בן 60, הקריירה שלו ארוכה, עשירה ורוויית הצלחות ופרסים - מי שמעוניין ביותר מידע מכך מוזמן לגגל אותו על פי שמו. במופעים שלו יש כלל אחד מעל כל השאר: מותר לצחוק על הכל. אין אסור. מותר גם מה שאסור.

כך הוא צוחק על פדופיליה, שמנים, טרנסג'נדרים, איידס, על העיוות הפרוגרסיבי (בקרב מי שמעוות את הפרוגרס), שתובעים ממנו להילחם על בדיחה. לא פלא שכשהרב־אומן העולמי דייב שאפל ספג אש על בדיחות הטרנסג'נדרים שלו, ועל אזכור יהודים באופן שנראה לא מחמיא, אחד היחידים שהתייצבו לצידו היה ריקי ג'רוויס.

ג'רוויס הוא אומן חושב. הוא אינו עולה על הבמה ובמשך שעה ממטיר בדיחות מושחזות על סביבותיו. המופע שלו מגיע מתוך תפיסת עולם מובנית ומנומקת של הומור. באופן אישי אני מסכים עם דעותיו. לא תמיד אפשר להסכים - בארמגדון וגם בהופעות קודמות - עם התנהגות הקהל דווקא. הקהל שלו, באופן תמוה, מאוהב בו גם ברגעים, אנקדוטות, פאנצ'ים שאינם זכאים לצחוק רם ולמחיאות כפיים. כשהוא אומר "פאק" והקהל נשכב על הארץ לשלוש שניות תמימות, קשה שלא להתגרד בפדחת ולתמוה למה.

בלי לפגוע בזכויות, יותר מדי פעמים זוכה ג'רוויס לרעמי צחוק אוהדים, שעל פניו של בוגר (אפרופו) דייב שאפל למשל בקושי, אם בכלל, היו מעלות חיוך. אולי, בסופו של דבר, זו הבריטיות של ג'רוויס, שצמח בארץ הפוליטיקלי קורקט, לעומת שאפל, שגדל עם חברי כנופיות מהפרוג'קטס ומקלל פעמיים בכל משפט. זה אגב עוד גוון גאוני בשפע שמפרה את שאפל. ג'רוויס עולה על העצבים של טרנסג'דרים בנימוס, מה שגורע לא מעט מהחגיגה.

סך הכל “ריקי ג'רוויס: ארמגדון", שעלה לאחרונה בנטפליקס, הוא מופע חביב. לא תיפלו בו מהכיסא. בימים של מלחמה מתמשכת, כשהעצבים מרוטים וחסרי סבלנות, לא בטוח שהוא ההפוגה המומלצת ביותר. אם כבר עדיף ללכת על החומר האמיתי אצל דייב שאפל.