"שלוש נשים", יס סדרות
סדרה לנשים בלבד, לגמרי לא מומלצת לגברים מסוקסים. על זהות, קריירה ומיניות שאבדו להן בדרך ועל שלוש נשים שיוצאות לחפש אחריהן.
“שלוש נשים" היא סדרה לנשים. לא לגברים. בכלל. לגמרי לא לגברים. גם לא לנשים צעירות מלאות תקוות מהחיים. בטח לא לבנות עשרה. אם הן יצפו בה, הן ירצו להשליך את עצמן מהחלון הקרוב. גברים, כאמור, לא יהיו כל כך דראסטיים. אחרי עשר דקות מול המסך הם פשוט יהגרו למדינה אחרת, אבל בסך הכל יסתפקו בכך.
“שלוש נשים" הוא סיפורן של נשים שנסיבות החיים השונות והלגמרי לא יוצאות דופן שלהן הביאו אותן לאובדן זהות, אובדן קריירה ואובדן תחושת מיניות. האחת עקרת בית שבעלה לא נוגע בה. השנייה מסעדנית בנישואים פתוחים, והשלישית מוכת זיכרונות של מורה מהתיכון שתקף אותה מינית. כל השלוש יוצאות למסע להשיב את מיניותן האבודה ואת חייהן בכלל.
כבר יצרו סרטים וסדרות כאלו. לוסי ג'ורדן הבינה כבר לפני שנים רבות שלא תיסע במכונית ספורט ברחובות פריז כשהרוח החמימה מלטפת את שערה. אלא שב"שלוש נשים" התבשיל הזה - על ליקוייו - מוגש בכפות עמוסות שלופתות את הצופה באופן שקשה להישאר אדיש מולו.
פגשתי במקרה, לפני שנים, מכרה ותיקה, והשיחה התגלגלה לסיפורה על כמות הדמעות ששפכה מול “הגשרים של מחוז מדיסון". אמרתי לה שקראתי את הספר, ראיתי את הסרט, אני לא מעריך את עצמי כאדם קשה לב במיוחד, אהבתי את הנופים של מחוז מדיסון שאת גשריו בא הצלם השרמנטי (הלו, קלינט) לצלם, בהחלט הייתי בעד הרומן קצר הימים שנרקם בינו לבין עקרת הבית הזנוחה, אבל כשזה הסתיים, לא עלה על דעתי לטפטף אפילו דמעה אחת. קמתי ממקומי, הלכתי לאוטו ונסעתי הביתה. נדמה לי שבדרך עצרתי לשווארמה אצל דבוש, אם כבר היה קיים אז. “זה כי אתה בן", אמרה המכרה שלי, “אתה לא יכול להבין את זה".
אולי. בוודאי יש גם יצורים אנושיים בני המין הגברי הכלואים במערכות יחסים חסרות תקווה. אלא שהסדרה הזו מספרת על נשים, על הקושי שהגברים מכתיבים לנשים שבמחיצתם. הגברים כאן משחקים את תפקיד הקושי, לא יותר. הנשים הן סופגות הקושי. הן המתמודדות. ההתגברות והגדילה הן משימתן שלהן. זהו בעצם סיפור הסדרה: קושי, התמודדות וגדילה נפשית בקרב שלוש נשים - הגיוני להניח שמעט מאוד גברים ישרדו גם את הפרק הראשון.
זה לגיטימי. בחוזה מול שירות הכבלים איש לא מתחייב בפני הצופים לשוויון מגדרי, ואם כבר, הרי מי שזוכה לתפקידי גיבורים בפער הם אלה ממין זכר. אז יש ב"שלוש נשים" פיצוי מזערי על כך. ואפשר גם להניח שצופה זכר ינוע על כיסאו במעט בחוסר נוחות למראה קיום יחסי מין על המסך בין גבר לאישה מדממת במחזור, כשבסיומם כל פלג גופו התחתון - המוצג בפרוטרוט - שטוף בדם הווסת. ככה זה, כמו שאמרה חברתי: זה כי אתה בן, אתה לא יכול להבין את זה. וזה נכון. אנחנו, מה לעשות, חלשים יותר.