“חוק וסדר" 23, הוט VOD
היו ימים שבהם בכל ערוץ סדרות שאליו ניתבתם את הטלוויזיה שלכם שודרה עונה כלשהי בעיר כלשהי של “חוק וסדר". ואם לא שודרה בדיוק באותו רגע, שודרה כעבור מקסימום שעתיים פלוס־מינוס. 22 עונות - הדרמה המתוסרטת הארוכה ביותר בתולדות הטלוויזיה האמריקאית אי־פעם, עד שעקפה אותה סדרה אחרת, שהייתה בעצם סדרת בת שלה: “חוק וסדר: מדור מיוחד". ניו יורק, לוס אנג'לס, עד לונדון הגיעה הסדרה - כבר כתבתי כאן פעם שהלוואי והסדרה תגיע גם אלינו, נגיד תהיה סדרת בת “חוק וסדר: פתח תקווה". יהיה מרתק לראות את החבר'ה רודפים אחרי איזה קרימינל בפקקים של רחוב ז'בוטינסקי בצהריים. בינתיים זה לא קרה. אבל אני עדיין מקווה.
“חוק וסדר" - מכיוון שאינני מוצא דימוי מוצלח יותר - היא כמו במבה. המבנה פשוט מאוד: יש פשע, יש חקירה, יש מבוי סתום בחקירה, יש רעיון מוצלח - ופשוט - לפרוץ את המבוי הסתום, הרעיון ממומש ומצליח, יש משפט פשוט, הפושע הולך לכלא וגמרנו הכל ב־40 דקות, כולל כותרות. אין זמן להתעמק באחד או יותר מכל האלמנטים: כאמור צריך לסיים פרק ב־40 דקות, אז מקצרים. פענוח הפשע נמשך שלוש וחצי דקות. שכנוע עד להעיד - עוד שתי דקות. המשפט עוד ארבע דקות. שמים הכל בסיר ושופכים מלמעלה שקית עאלק דרמה עם מים רותחים, והרי לכם נזיד סדרה קל, הכי פשוט בעולם. כמו מנה חמה. כמו במבה. קצת ממלא בטן מקרקרת, יותר פשוט מפשוט. יש כאלה ששבעים מהפשטות המודגשת הזאת. יש כאלה שזה עושה להם תחושה לא נעימה.
יש, למרבה הצער, נקודה ישראלית בפתיחת העונה החדשה. האירועים מתרחשים על רקע ההפגנות הפרו־פלסטיניות והאנטי־ישראליות בקמפוסים ברחבי ארצות הברית, בעקבות טבח 7 באוקטובר בנגב המערבי. נשיא יהודי של אוניברסיטה, שדווקא דוגל באופן קיצוני בזכות חופש הביטוי, נדקר למוות ביציאה מאירוע. החיפוש אחר רוצחו נמשך כמתוכנן כשלוש וחצי דקות, החקירה עוד שתי דקות, המשפט עוד ארבע - בדיוק על פי המרשם. יש עוד טוויסט וחצי בסוף (40 שניות) וזהו זה. נגמרה שקית הבמבה. כאילו שמכונה יצרה את הפרק, ואת הסדרה. בעצם לא בטוח שלא מכונה יצרה את “חוק וסדר".