"כריסטובל בלנסיאגה" סדרת האופנה הראשונה שמשודרת בדיסני+ היא חגיגה אסקפיסטית לחוגגי האופנה. מנכ"ל דיסני+ ישראל מספר כי זאת סדרת האופנה הראשונה של הערוץ, אך צפויות להגיע לישראל סדרות אופנה נוספות. בסדרה, שנוצרה על ידי לורדס איגלסיאס, יחד עם זוכי-פרס גויה 12 פעמים, Aitor Arregi, Jon Garano ו- Jose Mari Goenaga ("The Endless Trench"), מגלם השחקן אלברטו סן חואן את כריסטובל בלנסיאגה, מעצב האופנה הספרדי, שחי ועבד בפריז החל משנת 1937.
בלנסיאגה אמר את המילה CURSI בכל פעם כשנתקל במפגן של טעם רע. "אבל הוא עצמו נחשב למי שידע ליצור גזרות משבחות ביותר, עם הטעם הטוב ביותר", מספר לירוי שופן, חוקר והיסטוריון אופנה ישראלי. אם בתחילת הקריירה שלו שיפר בלנסיאגה גזרות של מעצבי על אחרים, מהר מאוד ידע כיצד להמציא עצמו יש מאין, בתוך עולם האופנה הצרפתי הסוער. אחד הרגעים המרהיבים בסדרה הוא מונולוג שנושאת קוקו שאנל ובו היא מסבירה למשקיע הספרדי במותג בלנסיאגה את גאונותו של המעצב ומבהירה לו מדוע הוא עולה עליה ועל דומיה. "בלנסיאגה עשה בגדים שאף אחד אחר לא ידע לעשות", מבהיר שופן. "הוא הרכיב מחדש את גוף האישה, הרים את המותניים, טשטש את הסילואט".
בלנסיאגה כפי שמשתקף בסדרה, הוא דמות טראגית. הוא נולד בכפר דייגים קטן ב-1895 לא רחוק מסן סבסטיאן. הקתוליות, הספרדיות כמו בגדי הדייגים שאותם ראה בילדותו ועל בסיסם עיצב מאוחר יותר את הבגדים, היוו השראה עבורו. השראה נוספת היתה אימו התופרת שלימדה אותו את הבסיס המוצג והרחב של התפירה הטובה. לכן ידע ליצור ביד את כל מה שצריך. מעיל טוב, שמלה מעולה היו עניין של מה בכך עבורו.
שנתיים אחרי שברח לפריז ממלחמת האזרחים בספרד, פרצה מלחמת העולם השניה. באותה תקופה עקב בלנסיאגה אחרי הלך הרוח המלחמתי עם עיצובים שמרניים. אלא שברגע שהחליט לחרוג ולהפגין וירטואוזיות אמנותית, להביא בדים מיוחדים מספרד ולצאת דופן, נעצר בגבול וספג בבית האופנה שלו את ביקורי הרשויות, שדגלו בפשטות מלחמתית וחיסכון לטובת תפירת מדי צבא.
עם סיום המלחמה ולאורך שנות 1950 לצד כריסטיאן דיור ובתחרות עמו, יצר בלנסיאגה דגמים דומים. הצרפתים, שאחרי המלחמה השקיעו סכומי עתק כדי להחיות את ההוט קוטור (סינדיקט עיצוב יוקרתי וקפדני שבלנסיאגה השתייך אליו) דירבנו גם אותו לצאת מהקופסא. הלקוחות שלו היו קהל מצומצם בעל ממון, שמעוניין להתבדל ולא להיראות כמו כולם.
כדי לעמוד כלכלית בנטל, מעצבי קוטור נאלצו לשתף פעולה עם עולם הזיופים של הדגמים אותם עיצבו. הם העניקו אישור רשמי לחברות מחוץ לצרפת לייצר דגמי קוטור בסיטונות. סוכנים של החברות ישבו בתצוגות האופנה, אך לא הורשו לשרטט את הדגמים. הם נאלצו לשלם סכום כסף נוסף כדי לרכוש את הגזרות.
"בלנסיאגה לא חי בשלום עם הרעיון לתת למישהו להעתיק אותו", אומר שופן. "לכן הוא הכפיל בחמש את הסכום של כל מודל מועתק. הוא עשה גם תצוגות מחוץ למועדי שבועות האופנה, דבר שגרם לו להיתפש עוד יותר כבדלן וכסנוב. בלנסיאגה נחשב לבורר, לפוסק של האופנה העולמית. היה לו ממד משל עצמו וזה העצים את יוקרתו".
בשנת 1968 סגר בלנסיאגה את בית הקוטור שלו. חוקרת בשם אנה בלדר, שערכה עליו מחקר, מצאה כי הוקל לו לאחר פרישתו. בראיון עיתונאי נדיר הביע מרמור על מקומו בתעשיית האופנה והעלה את הקושי עמו התמודד בעקבות השינויים שהתרחשו בעולם האופנה.