תהרגו אותי אבל לא מצליח להבדיל בין אסי לאוהד בוזגלו. לשניהם - אני חושב - יש הרבה כתובות קעקע. שניהם, עד כמה שהתרשמתי, לא מבזבזים זמן על נגיד, קריאת ספרים. אסי (לפחות אני חושב שזה אסי) עובר את משבר גיל ה־40. כלום לא משמח אותו, כלום לא מעניין אותו. גם מסיבת יום הולדת שעושים לו ברוב עם, שבה כולם קופצים עליו ומחבקים ומנשקים ותובעים להצטלם עם הפרסונה, רק מטרידה ולא מעוררת בו איזה רגש חיובי.

דווקא הקושי הניכר של אסי מעניק לסדרה כמה רגעים בודדים של עומק אותנטי, איזו שמינית דרמה אנושית, כי כל השאר נוגע בערך כמו נייר צלופן מרשרש. אשתו של מאור מתחזקת בדת ומנג'סת - ועוד איך מנג'סת - למאור שיתחזק איתה. נטליה, אשתו של אלמוג, נמצאת כל היום בעסק שפתחו שניהם - חדר כושר כלשהו לנשים - ואלמוג נאלץ להיות כל היום עם שלושה ילדים צעירים עד מאוד, ועוד אחרי שחזר מאימון, ונפשו של אלמוג מתחרפנת. כשנטליה חוזרת הם רבים. אבל מי שציפה לצרחות, צלחות באוויר, גידופים, צפוי לאכזבה מרה. הריב מאופק, נימוסי, ונטליה הולכת לישון. זה ריאליטי? בשביל זה התיישבתי לראות פרק?

יעקב בוזגלו יוצא מהחדר השני עם הודעה שהחליט להיות שדכן. באותה מידה היה יכול לצאת עם הודעה שהחליט לפתוח חנות בורקס או ביולוג, חוקר חלבונים במכון ויצמן. אבל יעקב החליט, לאור הניסיון שלו עם אנשים, שהוא שדכן. שהוא יביא אושר ללבבות הבודדים במדינת ישראל. חני אשתו לא מהרהרת אפילו לשנייה לפני שהיא מוחאת כפיים לבעלה היזם הבלתי נלאה, ומיד שניהם מתחילים במלאכת הבאת האושר - הכנת סרטון לטיקטוק, הדפסת שאלונים למשתדכים/משתדכות (את מכילה? אתה לארג'?) שיגיעו, בעזרת השם. והם אגב, בעזרת השם, מגיעים.

למשל רווקה מזדקנת בת 23 מפרדס חנה באה לחפש לה נתיב בעולם הקר הזה ומעדיפה דווקא את יעקב בוזגלו על פני שיטוט באפליקציות, מה שאומר שוב, אגב, שיש כאלה שיעקב אכן מדבר אליהם ישר ללב. יש אנשים, אני יודע, שקצת יעדיפו לשמור מרחק מיעקב, אבל היי, אני לא מתערב לאנשים בחיים. יש כאלה שיבחרו טינדר, יש כאלה שיעדיפו יעקב, וכל אחד עושה מה שהוא רוצה. זה היופי בדמוקרטיה.

ישראל הצעירה באופן יחסי לא משופעת בשושלות משפחתיות. משפחת בוזגלו זוכה לא פעם לתואר “המשפחה הראשונה של הכדורגל הישראלי". צפייה ולא בפעם הראשונה בסדרה מעוררת מחשבה שאולי בכל זאת אנחנו זקוקים ל־200־300 שנים נוספות לפני שנסיר את הכובע וניקוד בפני משפחה כלשהי בציבוריות שלנו.