ב-7.10 פשטו על מוצב נחל עוז, אחד ממוקדי הפלישה הראשונים באותה שבת, עשרות מחבלי חמאס. התצפיתניות שהיו במשמרת צפו ודיווחו בזמן אמת ובאומץ לב על המתרחש, עד שהתקשורת נפגעה, המסכים חשכו והן לא יכלו לעשות עוד את עבודתן.
הסרט ״חיילות של אף אחד״ מלווה שלוש משפחות של תצפיתניות, מאותה שבת ארורה ועד לקבלת הידיעה הקשה על מות בנותיהן והבאתן לקבורה, והוא כולל תיעוד בלעדי וקטעים מרשת הקשר שמושמעים לראשונה.
גילי לייבשור, אמא של יעל לייבשור שנרצחה, ערכה תחקיר על השעות האחרונות של בתה וחברותיה התצפיתניות כדי להבין את השתלשלות האירועים. הוריה של רוני אשל, שהוגדרה בתחילה כנעדרת, עד שהוכרז על מותה, יצאו למאבק במפקדים שהתעלמו מאזהרות בתם.
הוריה של נועה מרציאנו שנחטפה, צולמה בסרטון שפרסם החמאס ונרצחה בשבי, התחילו לשבת עליה שבעה בלי גופה, עד שצה"ל הצליח לחלץ את גופתה ממתחם בית החולים שיפא ולהביאה לקבורה בישראל.
סיפורן הטרגי של שלוש המשפחות הוא גם סיפור אישי קורע לב וגם סיפורו של מחדל מערכתי. איך, לאורך דקות ארוכות שנדמו כמו נצח, יעל, רוני ונועה הופקרו בשטח, ללא נשק אישי, ללא הגנה כלשהי וללא המפקדים שלהן. ואיך אותם מפקדים, והדרגים הבכירים שמעליהם, התעלמו מאזהרותיהן בחודשים שקדמו למלחמה. 13 תצפיתניות נוספות נהרגו. 5 תצפיתניות שנחטפו לעזה עדיין מוחזקות בשבי חמאס. זהו סיפור על אומץ לב וגבורה, אבל גם על מחדל והזנחה.