זו הייתה אחת העונות המעניינות של תוכנית הבישול “מאסטר שף", המשודרת בחודשים האחרונים בשידורי קשת. נדמה כי בעונה הנוכחית לא רק שהמשתתפים נגעו באופן מיוחד בלבם של הצופים, אלא שנוספו לתוכנית צופים שלרוב לא נוהגים לעקוב אחר התוכנית, אבל חיפשו מעט אסקפיזם.
מגי טביבי מתפוצצת על הממשלה בערוץ 14: "ככה נראה כישלון מוחלט"
שי גולדשטיין נכנס בגולשים: "תמיד הייתי מזרחי ואף פעם לא נהייתי ביביסט"
רגע לפני פרק הגמר שישודר במוצאי שבת הקרובה בקשת 12 נפגשנו עם אחת הפיינליסטיות שהיא במקרה גם אחת הדמויות האהובות בעונה הנוכחית של התוכנית: אסתר ביטון, שתפסה את עין הצופים וגם את השופטים עוד מפרק האודישנים, והצליחה להפתיע את כולם. ביטון היא חלק משלישיית הגמר הסופית לצד איתי דגן ונטלי מזרחי אמרל. “שלישייה באמת יוצאת דופן וייחודית", אומרת ביטון, שלא תיארה לעצמה שתגיע כל כך רחוק. “מובן שתמיד יש חלומות ושאיפות להגיע לגמר אבל אם את שואלת אם ראיתי את עצמי שם, אז לא. זה לא מובן מאליו עבורי. אז כן, במובן מסוים אני מופתעת".
זו הייתה עונה יחסית מאתגרת הן מבחינת רמת המשתתפים והן מבחינת המשימות המורכבות שקיבלתם. זו הייתה התמודדות לא פשוטה.
“לא פשוטה בכלל. יש מתמודדים מצוינים וכל אחד נפלא בפני עצמו. כל אחד מהמתמודדים הכין במהלך העונה מנות נפלאות אחת־אחת. באמת שאם היית מגיעה ורואה היית מבינה שפשוט אין דבר כזה מנות לא טובות. כל מנה יצאה נהדרת, ולכן זה היה קשה כפליים. כל תהליך המיונים עצמו לא היה פשוט כך שמבחינתי אפילו להגיע ל־15 הראשונים, לנבחרת עצמה, היה ניצחון בפני עצמו".
"אוכל הוא המרכז"
“אני תמיד מפתיעה את כולם", אומרת ביטון, שהצליחה להפתיע את השופטים, ובראשם ישראל אהרוני, שאחרי מנת האודישן הודה כי לא ציפה לטכניקת בישול מיומנת ממי שידיה מעוטרות בציפורניים ארוכות מאוד. “זה קורה לי מאז ומתמיד, זה קורה לי גם בעבודה כשאני נפגשת עם לקוחות חדשים, גם בדייטים, וזה כמובן קרה גם בחשיפה כאן בטלוויזיה", היא מודה. "מאז ומתמיד יש לאנשים תפיסה לא נכונה לגביי בגלל המראה החיצוני, ותמיד המשפט שאומרים לי אחרי שמכירים אותי הוא 'תקשיבי, איך את שונה ממה שאת נראית'. כל הזמן אומרים לי את זה".
ביטון, שגדלה בקריית מלאכי ומתגוררת בה עד היום, מבשלת מגיל 13. אמא שלה היא זו שעשתה לה את הסטאז' במטבח אבל לא שמחה כשהבינה שבתה הולכת להשתתף בתוכנית, בעיקר בשל הדאגה. "היא בעיקר חששה מהביקורת וממה שאנשים יגידו עליי ואיך אני אקבל את זה. ההורים שלי מאוד דואגים לי ומגוננים עליי והחשש היה מהמקום הזה בדיוק, מהחשיפה", אומרת ביטון.
את מגיעה מבית של אוכל, מה שנקרא?
"לגמרי. אני באה מבית שאוכל הוא המניע בו. לא משנה מה קורה ואם זה חג או יום הולדת או אירוע כזה או אחר, קודם כל האוכל הוא המרכז, אוכל תמיד יש וזה משהו שמלווה אותי בכל דבר בחיים. בגיל 13 כבר הייתי אחראית על ארוחות שישי, ובזמן שהחברות שלי היו הולכות לים אני הייתי מקלפת ומבשלת. את יודעת מה זה לא להיות על הסירים בימי שישי? כדי לקבל פטור צריך להודיע מראש. אבל זה משהו שתמיד אהבתי מאוד והתחברתי אליו".
ופתאום לבשל לשופטים, מסעדנים בכירים שלכל אחד יש חך מורכב וביקורתי.
"לבשל למשפחה ולחברים זה שונה מלבשל לארבעה שופטים שלכל אחד מהם יש רזומה מרשים מאחוריו. עבורי זה היה מאוד מלחיץ בהתחלה. אני לפעמים תופסת את הראש ואומרת לעצמי 'וואו, את קולטת מי טועם בסוף את האוכל שלך? מי יושב מאחורי שולחן השיפוט ובסוף אוכל את הדברים שאת מכינה?'. זה משהו שהוא בלתי נתפס מבחינתי".
היה רגע שקיבלת ביקורת לא טובה ופתאום צף כל חוסר הביטחון למרות הניסיון הרב שאת מגיעה איתו?
“הייתה למשל את משימת הטוסט, וזה היה פרק הדחה. פשוט לא הייתי שם והבחירות שלי לא היו מדויקות. אבל בסופו של דבר, למרות שאני אדם שיודע לקבל ביקורת ומאמינה שביקורת היא גם חלק מההתפתחות המקצועית שלנו, חלק מהלמידה וחלק מהמטרה שלשמה גם הגענו לתוכנית הזאת, זה הצליח לשבור אותי. זה נגע בי במקום אישי מאוד, כפרפקציוניסטית שאם אני עושה משהו אני רוצה שהוא יהיה הכי טוב ומושלם, והבחירה המוטעית שלי כמעט הכשילה אותי. אני יודעת שיכולתי לתת מנה שהיא וואו, אבל בסוף התפשרתי, ואני לא יכולה לעצור ברגע כזה את שטף המחשבות, למה לא עשיתי כך וכך. אני יודעת שחוש הביקורת שלי כלפי עצמי הוא הרבה פעמים מוגזם".
סיפרת בתחילת התוכנית שצפית בכל העונות של "מאסטר שף". למה לקח לך כל כך הרבה זמן להגיע?
“זה מצחיק לומר את זה עכשיו כי ככל שהעונה התקדמה אני מבינה שלא היה לי ממה לפחד, אבל כן, היה לי פחד עצום מחשיפה, המחשבה שכולם הולכים לראות אותי הביאה איתה פחד איך אנשים יקבלו אותי, אם הם יתחברו אליי או יעבירו עליי ביקורת. את יודעת, אני רואה שלפעמים היד של המגיבים קלה על המקלדת, אבל אני יכולה לומר לך שאני מקבלת בעיקר תגובות מאוד אוהדות שמרגשות אותי מאוד".
ביטון מספרת על תגובות מאנשים שהתנצלו ששפטו אותה בגלל המראה: “תשמעי, לפעמים אני קוראת את התגובות האלה ויורדות לי דמעות, ואני לא אחת שמתרגשת מכל דבר. אבל אני שמחה שזה קרה. מישהי כתבה לי לא מזמן ‘תשמעי, את ממש שונה ממה שחשבתי ואני ממש מצטערת שזה מה שחשבתי עלייך בהתחלה’. מבחינתי לקבל הודעות כאלה זה כבר שווה הכל ואני מרגישה שעשיתי את שלי. אנשים כותבים לי שאני השראה עבורם. אני? השראה? זה לא משהו שאי פעם בחיי חשבתי שיכתבו לי וזה הכי מרגש שיש".
את קוראת הכל? כי את יודעת, הטיפ הראשון שנותנים לכל מתמודד ריאליטי הוא לא לקרוא טוקבקים.
“אני יודעת, גם אמרו לי את זה ואפילו ניסיתי להבטיח לעצמי לא לקרוא, אבל מובן שזה לא הצליח. אני קוראת כל דבר שכותבים עליי ברשת בכל שעה ובכל פלטפורמה. תראי, אני לא מושפעת מתגובות של אנשים ברמה שאני אעשה עכשיו שינוי מקצה לקצה, אבל אני אוהבת לדעת ולהבין איך אנשים רואים אותי ותופסים אותי. אני משתדלת באמת לקחת את הדברים בפרופורציות. אם יש תגובות שבאות להכפיש אני מתעלמת. אבל זה בסוף מחשל, צריך באמת עור של פיל כדי שהמדיום הזה לא ישבור אותך. והאמת, לא פחדתי על עצמי מהתגובות הלא טובות אלא בעיקר פחדתי מכך שההורים שלי ייתקלו בתגובות לא טובות עליי. הם מאוד רגישים אליי וחששו בגלל כל הנושא של המראה. אני זוכרת שאמא שלי הייתה אומרת לי בעדינות, 'אבל את יודעת, אולי יגידו ככה וככה', ועניתי לה שאני לא מרגישה שאני צריכה להתנצל על זה. אני בחרתי ככה, זו בחירה שלי וככה אני מרגישה בנוח".
"הייתי בפאניקה"
למרות שאת רוב זמנה היא מבלה בתקופה האחרונה במרכז, ביטון עדיין מתגוררת ביחידת הדיור המפנקת שסידרו לה הוריה ליד ביתם בקריית מלאכי, ולא מתכוונת לעזוב: “הרבה חברים שלי גרים במרכז, ואומרים לי עד כמה כדאי לעבור לתל אביב, במיוחד עכשיו, אבל אמא שלי מיד אבזרה לי את היחידה עם מטבח וטבון וכל מה שאני צריכה ומאוד כיף לי שם בשקט שלי. את יודעת, אני מסתובבת פה ברחוב ואנשים אומרים לי שהם אוהבים אותי, אני מתרגשת מהתגובות ועוד לא ממש יודעת מה עושים עם זה שאנשים מזהים אותי".
בעצם הגמר הוא בזכות אמא שלך ש"אימנה" אותך מגיל צעיר.
“היא עשתה לי מחנה אימונים מגיל קטן. עכשיו ביום שישי, מסתכלים עליי קצת אחרת אחרי התוכנית. אני מרגישה שהבישול שלי קיבל ממד אחר. זה מצחיק כי ההורים שלי לא רק שלא רצו שאלך בהתחלה לתוכנית, אלא שאפילו עוד לפני כן, כשהייתי מבשלת ומצלמת את האוכל ומעלה לאינסטגרם, אבא שלי לא היה מבין את זה. הוא חשב שאני משוויצה למרות שתמיד עשיתי את זה בשביל עצמי. חונכתי שלא צריך לדבר או לנפנף בדברים יותר מדי, אלא להיות בשקט שלך ונאמן לדרך שלך ודווקא כך יראו אותך הרבה יותר".
ביטון אומנם מיומנת אבל ימי הצילום הארוכים נותנים את אותותיהם, ואפילו היא, שיודעת מתכונים “על עיוור", מצאה את עצמה בנסיעות לאולפנים ובלילות משננת מתכונים בזיכרון. “תראי, זה לחץ מאוד גדול, ויש פה הרבה סטרס שמתנקז", היא מסבירה. "גם שעות ארוכות, גם לדבר תוך כדי בישול, לחשוב על רעיונות, להיות מרוכזים. אני מניחה שאולי זה מה ששבר אותי והפתיע הרבה אנשים אחרי הביקורת שקיבלתי, כי כל כך הרבה אמוציות התנקזו לתוך הרגע הזה שפשוט הכל יצא החוצה".
הרגע שהיא מדברת עליו הוא זה שבו בכתה מול המצלמות, רגע שממנו חששה. “אני לא בן אדם שבוכה, ואחרי שזה קרה פשוט הייתי בפאניקה וממש התחננתי שלא ישדרו את זה", היא מגלה. "אחר כך אנשים שראו את זה אמרו לי 'מה, מתי את בוכה? מה זה?'. יש לי חברה שמכירה אותי 25 שנה ולא ראתה אותי אף פעם בוכה. גם כשקשה לי אני תמיד יודעת להתמודד עם הדברים לבד, אני לא משתפת. פעם אמא שלי מאוד דאגה לי כשהיא ראתה שעברתי משברים אבל לא שיתפתי והחלקתי הכל הלאה, והיא הציעה לי ללכת לטיפול כי פחדה שאני לא מתמודדת עם דברים. אני מניחה שאחד השיעורים שלמדתי בצילומים לתוכנית היה שזה בסדר להישבר לפעמים, זה בסדר שרואים אותך בוכה. העולם לא קורס והשד לא נורא, ובאמת קיבלתי מבחוץ הרבה אהבה ותמיכה ואפילו הזדהות".
ביטון, שעובדת בחברה שמספקת בדיקות מעבדה בענף הבנייה, לא מתכוונת לפתוח כרגע מסעדה משלה, אבל עם האוכל בא התיאבון והמסע שלה ב"מאסטר שף" גורם לה לפלרטט עם כל מיני רעיונות בתחום. היא משתדלת לא לחשוב יותר מדי קדימה, אבל מזכירה שעצם המסע עבורה היה מתנה עצומה: “קודם כל, עשו לנו הרבה סדנאות עם אנשים מהתחום שמאוד שיפרו את יכולת הבישול והטכניקה, ורק לעבור את הדברים האלה זו הייתה חוויה מטורפת. אני עוד לא יודעת מה הלאה אבל אני מאוד רוצה לעשות עוד דברים בתחום הזה שהתאהבתי בו. הייתה לי דרך מדהימה בסופו של דבר שעדיין נמשכת ולא מובנת מאליה בשום צורה. אני בעיקר רוצה לנצל כאן את הבמה ולהודות קודם כל לקוראים ולכל מי שטורח לכתוב לי ולהגיב לי, לכל מי שעוצר ונותן מזמנו וכותב עבורי. זכיתי".