ביום ראשון יחזור למסך של כאן 11 השעשועון המצליח "המרדף" - התוכנית היחידה המשודרת בהצלחה מאז הקמת התאגיד ועד היום. מיכל שרון, הלא היא "הצ'ייסרית", סיפרה בראיון מיוחד למעריב על התחושה לשבת אי שם על כסא הצ'ייסרית, הדיסוננס בין דמותה במציאות לבין הדמות על המסך וגם ההתמודדות המורכבת לנצח מתמודד שנכנס לה ללב.
למעשה, זו התכנית היחידה בתאגיד ששרדה מהקמתו ועד היום. שבע שנים ברציפות ניצחונות בפרסי האקדמיה, ספרי לי מה סוד הקסם של התוכנית?
״העניין הוא, שהחבורה שעושה את המרדף – כבר שמונה עונות – היא באמת קבוצה מדהימה של אנשים. הם האנשים הכי אינטליגנטיים, מצחיקים ושנונים שיצא לי להכיר. באמת, מדובר בקבוצה מדהימה שעושה את זה במסירות וכמו תחושת שליחות. הם נותנים את הנשמה ואת כל הלב. גם הטאלנטים שלצידי. עידו רוזנבלום, בלעדיו זה לא היה קורה; שזה מצחיק ובגובה העיניים ולא פוגעני. אני חושבת שזו תוכנית שמהעונה הראשונה לא הורידו את הרגל מהגז. כל הזמן מנסים להשתפר, והיא תעבור את ה-300 תוכניות״.
איזה תגובות את מתקבלת מחוץ לתוכנית? האם יש אנשים ברחוב שמנסים את מזלם ובטוחים שיש להם את השאלה ש״תפיל אותך״?
״לשמחתי, בדרך כלל אנשים לא עושים את זה. זה בגלל שהאופן בו אני נראית בחיים האמיתיים הוא לא כמו בתוכנית. אני לא דומה לעצמי. מחוץ למסך אני מסתובבת עם קליפס בשיער, בלי איפור – נראית כמו אמא של חברה שלך. אני לא נראית כמו שאני נראית עם פן ואיפור ומתוקתקת. גם אני מרגישה שיש משהו בזה שאת יושבת אי שם בכיסא הגבוהה של הצייסרית הישיבה והיציבה שלך היא שונה. את בתוך דמות ומשדרת אנרגיות אחרות. יש אנשים שתודה לאל לא יודעים שזו אני. אלא אם כן אני יוצאת מהמספרה עם פאן ועוברת ב-AmPm – ואז משהו שולח לעברי חיוך. אני שמחה על זה, ויש הבדל מאוד גדול ביום יום״.
האם קיימת השוואה בינך לבין איתי הרמן, הצ׳ייסר בתוכנית? האם זה גורם לאנשים להגיד דברים לא לעניין?
״תראי, אני בהתחלה הייתי קוראת את הטוקבקים שהיו כותבים ׳אוף למה הפעם זו היא ולא הוא. תמיד אצלה אפשר להפסיד׳. אבל כשהלכתי לעורכים – הם הוכיחו לי שמדובר בשטויות והם דואגים תמיד לפעול במידתיות תואמת של שאלות קשות וקלות. זה מרגיש כמו השאלה – את מי את אוהבת יותר את אמא או את אבא? מצד אחד, אנחנו מאוד דומים. אפילו במובן של התחנות שעברנו בחיים עד שהגענו להיות צ׳ייסרים וגם הציון בפסיכומטרי שלנו הוא די זהה. אבל מצד שני, אנחנו שונים לגמרי באישיות, בגישה ובגיל. אנחנו לא אותו בן אדם. אלה שתי מנות שונות באותה הארוחה״.
האם היה איזה רגע אחרי התוכנית ש׳אכלת את עצמך׳ על שאלה שלא ידעת לענות עליה?
״היו לי כמובן סרטים אחרי של ׳למה טעיתי? איך ברחה לי התשובה?׳ אבל את יודעת, זה שאת צריכה לענות תוך שתי דקות, ומספיק שלפתע את לא מזהה מילה מתוך השאלה – את חוטפת בלאק אאוט. ובהתחלה באמת היו לי סרטים מזה בעונה הראשונה והשנייה – אבל אז למדתי לשחרר. אני לא מצטערת שאני בתוכנית הזו. כמובן שבהתחלה היו חששות וספקות, אבל היום כבר לא. כן זה מלחיץ, זה מחייב ותמיד יש את החשש הזה שאני אעשה פדיחה איומה״.
מצאת עצמך חרדה לפני שידור? איזה התקף של לחץ בלתי נשלט?
״את יודעת, זה כאילו נראה כלום שאת יושבת שם ועונה על תשובות. עידו סוחב על כתפיו 90% מהתוכנית ועדיין גם לי זה משא גדול. באמת אף פעם לא הייתי דמות טלוויזיונית. וגם כמו כל אישה, את בוודאי תזדהי, לעיתים אני נתקפת בתסמונת המתחזה. יש את הקול הקטן בראש שמנהל אולי אני לא טובה מספיק? איך אני אראה? הבגדים לא מתאימים? תסמונת המתחזה. אבל אני למדתי לשחרר. למשל, בעונה הזו שחררתי הכל. מאז השבעה באוקטובר אני לא מתעסקת באיך אני נראית ומה יהיה. איך שאני נראית זו הבעיה של המאפרת ומה שאני אומרת זו הבעיה של העורכים - אני שחררתי לגמרי״.
בהקשר הזה, הרמן ממש מינף קריירה טלוויזיונית בהמשך להשתתפות בתוכנית. זה לא מעניין אותך?
״כן זה פחות מעניין אותי. ניסיתי לעשות כמה דברים וראיתי שאני לא שם. הבנתי שאני לא בנויה לזה, וגם זה נורא לא מעניין אותי. תראי, כמובן שאם יבוא מחר מפרסם שמציע לי עשרות אלפי שקלים – אז אני לא אגיד לא. כמובן בהתאם למוצר אותו הוא רוצה לפרסם. אבל יש לי מספיק – אני עובדת מסביב לשעון במשרה מלאה ובתפקיד מאוד גדול, יש לי בית עם חיילת לוחמת ומתבגרת. בואי נגיד שהצלחת שלי מלאה ולא חסר לי״.
בעבר השתתפת בתוכנית והגעת לשיא מדהים של 12 תשובות נכונות מתוך 13 שאלות – מה יותר מלחיץ לדעתך, להיות מתמודדת או צ׳ייסרית?
״מתמודדת כמובן. לי לפחות היה יותר מלחיץ. קודם כל זו הייתה אז טריטוריה לא מוכרת. והתוכנית בנויה ככה שאת כמתמודדת עומדת למטה והצ׳ייסר יושב לו למעלה. ואת מרגישה שיש שם למעלה איזה אל מהאולימפוס. וכשהתיישבתי על הכסא של הצ׳ייסרית, אמרתי ׳אוקיי פה טוב׳. בחיי זאת המחשבה שעברה לי בראש. יכול להיות שזה קשור לזה שאם כבר הגעתי לשם קיבלתי אישור לזה שיש לי את זה״.
כשהיית קטנה דמיינת שזה מה שתעשי בחיים? את מרגישה שאת מגשימה חלום?
״לא יודעת, אני חושבת שהמוח שלי בנוי ככה שיותר קל לי לזכור פרטים קטנים מאשר לעשות מחקר מעמיק בנושא מסוים. תמיד הייתה לי זיקה מסוימת לזה אבל מעולם לא חשבתי שבזה אעסוק ואתמקד. אני כן רוצה להגיד שטריוויה זה תחום בפני עצמו – ופה בארץ זה פחות מקצועי כמו בארצות הברית. שם, יש תחרויות, המון תוכניות ופרסים - זה פשוט תחום בפני עצמו. לא כל מי שזוכר פרטים קטנים יכול להצטיין בטריוויה. ומה שהרמן ואני עושים זה להיות טובים בזה״.
איך התחושה להיות זו שהקהל למעשה נגדה? האם היה לך איזה רגע שמתמודד נכנס לך ללב ורצית שהוא ייקח?
״זה קורה המון. באים לתוכנית אנשים שאומרים שהם צריכים את הכסף הזה. כמו משהו שסיפר שהוא והבן זוג שלו רוצים את הכסף לפונדקאות. את שומעת סיפורים, וכולם נכנסים ללב. אני תמיד שמחה שהמתמודדים לוקחים בסוף את הכסף. למרות שכמובן אחר כך אני מתבאסת ומרגישה שלא ידעתי לענות על שאלה. אבל באמת אין כיף יותר גדול מזה שיש אנשים שבאים לשעה, עומדים בלחץ ובהתרגשות שמגיעה עם התוכנית ולוקחים את הכסף. אין יותר טוב מזה בעיני״.