גודזילה יפני הוא שמן, דל בפעלולים ועסוק בענייני כבוד, ציות וחובה. הגיבורים, אגב, צועקים כל הזמן. עשו לעצמכם טובה ואל תצפו בסרט הזה. הסרט “גודזילה מינוס אחד" נועד במקורו לקהל יפני וגם הצליח ביפן. איש מיוצריו לא חזה שיהפוך ללהיט בינלאומי כה גדול, וברגע שישוחרר לרשתות הסטרימינג גם יזנק מיידית לפסגת התוכניות הנצפות.

אחרי הכאוס בקרב העובדים: חה"כ לשעבר מונתה למנכ"לית חדשות 13
ניצחון בנוקאאוט: "רוקדים עם כוכבים" נוסקת, "האח הגדול" מתרסק

לעצם היותו סרט יפני שדילג גם אל המערב יש משמעות נוספת: יוצריו הבליטו ועוד איך את ערכי הכבוד, החובה והציות הנמצאים בבסיס התרבות היפנית, שאיך נאמר, מעניינים את הסבתא של המערב. הערכים היפניים המכובדים וחסרי ההומור (לאורך כל הסרט, עד כמה שאני זוכר, חייך אחד הגיבורים פעם אחת) מתבטאים בלשון ובמימיקות שלאוזן ועין זרה חורקות כמו העברת ציפורן על קיר.

השחקנים היפנים אינם מדברים באופן המוכר לבן המערב. הם צועקים ומשמיעים קולות שמזכירים צרורות של נשק אוטומטי. זה לא פשע כמובן. מותר לשער שצופה יפני חושב ששפות המערב מזכירות, נגיד, יללות חתולים.

הדיאלקט הזה חביב למשך כמה דקות. אחרי רבע שעה בערך - לזה שאינו מאומן בסינמטקים או בסרטי קונג פו - הוא מתחיל לטפס על העצבים. זה שנים אני מנהל מלחמה עם שכן בעל כלב נבחן. אין סיבה שאסכים שגם הטלוויזיה שלי תמרר את חיי בנביחות.

וכל אלה הם רק הקדמה לעלילת הסרט. גודזילה שמודזילה - כבר ראינו את כל הסרטים עליה, ולא פשוט יהיה לחדש. ואת הגודזילה היפני הזה קשה להאשים באיזה רעיון חדש או אפילו מרענן. וגם אגב את טכנאי פעלולי המחשב היפניים שעוד דרך ארוכה לפניהם עד שידגדגו את רמתם של אלה שגרים בצד של פרל הרבור באוקיינוס.

אז כשגודזילה לא מתגדלת מעבר לבובה על בטריות, וזמן היה צריך למלא, הדבר שנשאר ליוצרי הסרט הוא להתעסק בחובה, ציות, וכל הבלה בלה הזה. סיקישאמה הוא טייס קמיקאזה בסוף מלחמת השנייה הממריא למשימתו, מקבל רגליים קרות ונוחת בשלום על אי באוקיינוס השקט.

כאן מתרחש המפגש הראשון שלו עם המפלצת שעולה על האי והורגת את כל חבריו שם מלבד אותו וחייל נוסף. כאן המקום, אגב, לציין שגודזילה בגרסה זו השמינה מאוד, וגם החזה נפוח, מה שבוודאי מוסיף למסת הרגל העצומה שלה, הרומסת בניינים שלמים ומעיפה באוויר רכבות שבטוח נקנו חצי שעה קודם לצילום בחנות צעצועים סמוכה.

אז סיקישאמה חוזר ליפן, הכל הרוס סביבו, הוריו נהרגו, בעצמו הוא הרוס מבושה על שהתפחד ולא סיים את משימת הקמיקזה, וגם מול המפלצת על האי לא הראה גבורה רבה. אז סיקישאמה עצוב. עצוב בבוקר, עצוב בערב, עצוב כשחייו משתנים והוא פוגש באישה צעירה בשם נוריקו עם תינוקת, עיניו מושפלות מטה, הבושה שורפת אותו מבפנים, הבנאדם עצוב.

בינתיים, מסביב, הארץ חיה תחת אימתה של המפלצת. לא שקורה משהו בעלילה, אבל אנשים נפגשים כדי לדון על המצב, לטכס עצה, וזמן יש לסרט בשפע, אז בכל הזדמנות האנשים נובחים זה על זה, זועמים בשם הכבוד, צדיקים בשם הכבוד - אוי, כמה זה עלוב. כמה נלעג. הדיאלוגים הנצעקים שטוחים כמו בלטה. השחקנים צועקים כמו בובות. כבר פגשתי יפנים במציאות. הם לא מדברים ככה. אין פה סרט בכלל.

אז הנה המלצה לצופה מעוניין: אל תצפה בסרט הזה בכלל. אם בכל זאת החלטת לצפות, הקפד שהשלט לצדך והאצבע במרחק אפסי מהפאסט פורוורד. תזדקק למתג הזה לא מעט. האמן לי. ואם בכל זאת צפית בסרט מההתחלה עד הסוף, אל תבוא בטענות. הזהרתי אותך מראש. האי?