שישי כבר כאן, והפנים אל היורו. קצת כמו המימונה החותמת את פסח, גם כאן התחלק עולמי החברתי לאנשים שמזמינים לצפייה במשחק, ולאנשים שדווקא מחפשים להיות מוזמנים לרגעי שריקת הפתיחה ואילך. אני חייבת להודות שבא לי לצפות, ואפילו אצפה, אבל בקיאותי בנושא משולה להבנתי במאיצי חלקיקים. לא נורא. זה עדיין כיף. אגב, יש עוד כמה שעות עד המשחק הראשון, אז יש זמן לצפות בדברים אחרים. רק אומרת.
בלקספייס | Black Space
במאי 2021, כשהיינו עוד איפשהו בין מגפת הקורונה להתאוששות מהמסכות ושאר מרעין בישין, עלתה לנטפליקס דרמת המתח הישראלית 'בלקספייס'. השבוע, עת עליית העונה החדשה של הסדרה ב'רשת 13', חזרו צופי ה-N האדומה אל העלילה הפתלתלה, והציבו אותה בעשירייה הראשונה של הסדרות הנצפות במהלך השבוע. בואו ניזכר קצת במה מדובר.
הכל מתחיל כשבמהלך טקס תיכון לציון יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, שהיה מקבל משמעות אחרת לגמרי בימים מורכבים אלה, אירעה תקרית של ירי המוני הגובה את חייהם של ארבעה מהתלמידים. בהתחלה החשד הוא לפיגוע לאומני, ובהמשך מבינים שהירי בוצע על ידי תלמידים מתוך בית הספר, ממש כמו בסיוטים של כל הורה אמריקאי. והורה בכלל.
רמי (גורי אלפי), חוקר המצוות לפרשה שלמד אף הוא באותו התיכון, מצליח לנתב את ניסיונות מציאת החשודים לכיוון התלמידים, ומתחיל לקבל מידע מאפליקציה מסתורית שעלולה להיות חלק מהאירוע הקשה. במהלך הסדרה תראו גם מורג (רעות אלוש), חוקרת נוער, נוגה רוסו (אסי לוי), מפקדת במשטרה, ועוד כמה וכמה פנים מוכרות ביניהן ליאנה עיון, גילי איצקוביץ' וסוזנה פפיאן, תלמידות בית הספר, ושי אביבי, מנהל התיכון שחייו התהפכו.
זו סדרה טובה בדיוק כמו שהיא מפחידה. המתירנות בה ניתן להשיג נשק בארצות הברית היא אולי אחד הדברים היחידים שניתן לברך שלא קיימים גם כאן, ותרחיש אימים כמו ירי בבית ספר רחוק יותר בשלב זה מיתר האיומים המטרידים אותנו מדי יום. זה עדיין לא מונע מהצופים להתחבר לעלילה, למשחק המעולה, ולשחקנים שבאמת מעניקים הרבה כבוד לטלוויזיה הישראלית.
גמר היורו: ההסתערות על ומבלי | The Final: Attack on Wembley
הערב, ממש בעוד כמה שעות, נתכנס כולנו אל מול מסכי הטלוויזיה, נשתה איזו בירה צוננת שתשאיר מקום ליתר המזון, ונבהה במגרש הירוק והרענן. נכון, אני מדברת על יורו 2024 כמובן, שיוצא לדרך וסוחף איתו גם אנשים שמעולם לא צפו בכדורגל. גילוי נאות: את ההתלהבות מכדורגל רכשתי לראשונה במונדיאל האחרון, ואחר כך שוב במונדיאל של נבחרת הנוער. ברמה של הכנה לדמעות בכמה מהניצחונות של אופיר חיים וקבוצתו הנהדרת דאז. מאז אני צופה אדוקה, לצד שמירת אמוני לערוץ האוכל, ערוץ הקניות, וערוץ הכנסת. בסדר הזה. תוהים מדוע? פנו בפרטי.
אז עד שנתכנס אל מול משחק היורו הראשון בסדרה, הרי לפניכם דוקו של שעה ועשרים ושתיים דקות על הצד הפחות נעים של משחקי היורו, ומשחקי הכדורגל כלל – הוונדליזם של אוהדי הקבוצות שמותיר את האצטדיונים כעיי חורבות. הפעם, בדוקו הנ"ל, מדובר באצטדיון ומבלי המפורסם אי שם לפני גמר יורו 2020, כשמאות אוהדי נבחרת אנגליה התפרעו ללא גבול ואף פרצו את גדרות האצטדיון לפני המשחק מול איטליה. היריעה, כידוע, קצרה מלהכיל. בהצלחה עם המראות המורכבים, בתקווה שלא נראה אותם גם כעת.