יום שני בערב, השמש אט אט מתחילה לשקוע ולהזכיר לנו ששוב ויתרנו על שנ"ץ כי היינו בפקקים. בואו נודה על האמת – ממש אין לנו כוח לצאת לשתות משהו עם חברים, וגם למרביתם אפילו אין כוח להציע אטרקציה כזו או אחרת. אין מה לעשות. השבוע אפילו לא הגיע למחציתו, והאנרגיות בהתאם. נראה לי שכדאי לכם לצפות במשהו בנטפליקס ולוותר על ההתלבטויות וההתחבטויות (אם היו). אני אובייקטיבית לחלוטין כמובן.
במקרה, בינג' זה בדיוק מה שהחלטתי לעשות, ומבין האפשרויות הבלתי נגמרות בחרתי ב'ד"ר קליימקס' (Doctor Climax). אומר זאת ביושר: מעולם לא חשבתי שתאילנדית היא שפה שיש בה גם מילים הקשורות ליחסים בינו, לבינה, לבינם וחוזר חלילה. וגם ציפיתי שהנעשה בסדרה המאוד אקס רייטד הזו יעבור לי בצורה משונה דווקא בגלל השפה. כמה דקות לתוך הסדרה, הדבר האחרון שחשבתי עליו היה השפה. אתם ודאי תוהים על מה כן. קחו דף ועט. או בעצם אפשר גם בנואוטס אם נולדתם קצת אחריי.
"מסתבר שהייתה שם מצלמה": פייגלין מגיב לסערה
אחרי כעשר שנים: רפי גינת צפוי לחזור למסך
אז הכירו את ד"ר קליימקס. רופא עור אפרורי ושגרתי למדי, המחוזר על ידי עיתון שמחליט לשכור את שורותיו. אך במקרה הזה המציג ממש לא רופא, אלא יועץ מיני המקבל טור נועז על כל מה שאי פעם התביישו לשאול אותו. והפניות, כצפוי, לא מאחרות לבוא. המכירות עולות על גדותיהן, ד"ר קליימקס נהיה שם דבר, אבל ההסתבכות גם היא לא מבוששת להגיע.
איך שלא נתאר את זה, מדובר בעלילה לא פחות ממצוינת. מפתיעה, לא צפויה, לא מתנצלת בפני אף אחד ושום דבר, בייחוד שלא מדובר ביצירה אמריקאית. ועוד לא הזכרנו את העובדה שהמתרחש מתפתח לכיוונים שלא צפיתם, גם לא ממבט ראשוני. אה כן, מעולם לא הייתי נחרצת יותר מעכשיו בהפצרותיי להרחיק ילדים מהמסך.