וואו. איזה פרק. וואו! זה אמנם לקח 14 פרקים, כמעט עונה וחצי של "בית הדרקון" כבר מאחורינו, אבל סוף סוף קיבלנו את ריקוד הדרקונים. כל דבר שאפשר היה לרצות בפרק הזה קיבלנו. דם? בכמויות, אש? לוהטת, פוליטיקה ובגידות? הו כן. זה "בית הדרקון", זה העולם של "משחקי הכס".

תכף נגיע לקרב המרכזי של הפרק, אבל עוד קודם לכן - דאיימון ואאימונד. שני הלוחמים הכי חזקים במלחמה שברור לכולנו שבשלב מסוים גם הם יצטרכו להיפגש בשדה הקרב. בפרקים הראשונים של הסדרה קיבלנו את דאיימון הלוחם, שהלך לקטול את "מאכיל הסרטנים" ועשה לעצמו כתר מעצמות קורבנותיו בניסיון להיות מלך. מאז עברו לא מעט שנים בווסטרוז, ובינתיים גדל אאימונד והפך ללוחם אימתני לא פחות, הרבה "בזכות" ההצקות של אחיו הגדול ושל אחייניו - ג'ייס, לוק וג'ופרי. 

בית הדרקון עונה 2 פרק 3: הדרקונים מתחילים להריח את הדם הרותח, לנו זה מבטיח טלוויזיה טובה | ביקורת
בית הדרקון פרק 2: כשהנסיכים נלחמים, אלה רק כל האחרים שנפגעים מזה

בזמן שדאיימון הולך ויוצא מדעתו בהארנהול, המוח הטקטי של אאימונד חד מתמיד. תכנית הפעולה שלו היא לבודד את ראיניירה ודרגונסטון, להגדיל את הצבא של אאיגון ולחשוף את הדרקונית שלו ואת עצמו אל מול הלוחמים, רק במידה והצד השני יבחר סוף סוף לשלוח דרקון לשדה הקרב.  תוסיפו לזה את הסצנה במועצה הקטנה של אאיגון וקיבלתם את הגרסה הצעירה של דאימון - האח הצעיר שרוצה להיות המלך, אבל בזמן שדאימון שמר אמונים לאחיו, אאימונד לא מנסה אפילו להסתיר שהוא חושב שהוא צריך להיות המלך.

גם דאימון עדיין רוצה להיות המלך כמובן, אבל בניגוד לאאימונד, הוא מבודד בטירה מקוללת, חווה ניתוקים ובאופן כללי מאבד את זה. אבל היי, זו לפחות הזדמנות להציג לנו את אליס ריברס, אחות מינקה ומאיסטרית להשכרה לעת הצורך. אה כן, ודאימון הוריד דקה לתוך הפרק את הראש של הגרסה הצעירה של אשתו, כאילו שהיינו צריכים הוכחה ויזואלית לכך שהוא מת להרוג את האישה שהיא הפכה להיות.

דאיימון טארגריין (צילום: באדיבות HOT ו-NEXT TV)
דאיימון טארגריין (צילום: באדיבות HOT ו-NEXT TV)

בינתיים בקינגס לנדינג אאיגון הולך ומתקדם לעבר מה שכולנו הבנו כבר לפני עשור, בעזרתו האדיבה של טיווין לאניסטר - זה ששמו לך כתר על הראש לא הופך אותך למלך. המועצה שלו ואחיו הקטן לא סופרים אותו, ימין המלך שלו מתכנן את המלחמה מאחורי גבו בכלל, והאבירים העלובים שהוא הכניס למשמר המלך יותר עסוקים בלספור שערות חזה מאשר בלשמור עליו. למען האלים הישנים והחדשים כאחד, אפילו אמא שלו אומרת לו כמה שהוא אכזבה כי ילד טוב זה ילד שלומד היסטוריה, לא ילד שמתנהל בהיסטריה. ואין כמו אכזבה של אמא כדי לגרום לך לשתות לשוכרה ולקפוץ על דרקון לשדה קרב. אחחח אייגון, לו רק היית מקשיב יודע שאם שותים לא רוכבים, בשביל זה יש משרתים.

ומאמא אחת לאחרת, ראינייז מפתיעה אותנו ומגיעה לפגוש את קורליס ואלריון על ספינתו פעם נוספת. לראשונה היא גם פוגשת את אלין, המלח שהציל את קורליס מטביעה, ולמי שלא הבין על פי הרמיזות המאוד לא עדינות שלה, הבן הממזר של קורליס. זוכרים שגם יש לו אח נוסף? למען האמת, ראיניז אפילו לא נראית מופתעת, טוב היא אישה חכמה את זה כבר ידענו. לכן גם לא הופתענו כשהיא ביקשה לצאת לשדה הקרב. 

החלטת העריכה לשים את ראיניירה וג'ייס וסיפור הנבואה על "שיר של אש ושל קרח", בזמן שרואים את ההכנות לשדה הקטל, בימוי נפלא, הכנסה מושלמת לאווירת הכאוס של הקרב וההבנה שבסוף כולם פיונים קטנים במשחק של נבואות והמלחמה במהלכים הלבנים (הזדמנות נוספת להזכיר - לא נסלח לדייוויד בניוף ודניאל וייס על עונות 7-8 והאנטי קליימקס של משחקי הכס).

והשיא של הפרק - התכנית של אאימונד וקול עובדת בדיוק כמתוכנן, ראינייריה שולפת את ראייניז ומייליס ושולחת אותם להגן על רוק רסט, בדיוק לפי התכנית של אאימונד וקול, כמעט. כי מי מופיע בשמיים אם לא אאיגון, רכוב על גבו של סאנפייר (לפי הספרים, הדרקון הכי יפה שנראה בווסטרוז, לפי ה-CGI, לא כל כך). 

אאיגון שיכור, דורש כבוד ומלא ביטחון עצמי, נכנס לקרב עם ראייניז המנוסה. הניסיון שלה בשדה הקרב מוכיח את עצמו ומייליז פוצעת קשות את סאנפייר, מה שמוביל את אאימונד להתערב בשדה הקרב ולהציל את אאיגון.

כתבתי להציל? סליחה, התכוונתי לצלות. הפאוור פליי הראשון של אאימונד מול אח שלו הוא להביור לתוך הפרצוף ששולח את המלך והדרקון שלו עמוק אל תוך היער. עכשיו עם יד על הלב, אם אח שלכם היה תופס אתכם עם המכנסיים למטה בבית בושת מחובק עם זונה, התגובה הראשונה שלכם לא הייתה לרצות לעשות ממנו קבב? 

ובזמן שאאיגון צולל לקרקע, ראייניז מבינה שחייה ניצלו בנס. התדהמה על פניה שהיא מבינה שאיימונד כיוון לאחיו ולא אליה היא רגע מדהים, וקרדיט ענק לאיב בסט, שהופעתה האחרונה בסדרה הייתה תצוגת תכלית של משחק משובח, שנגמרת במבט של ראייניז לתוך העיניים ההולכות וכבות של מייליז, הבנה שהיא הולכת למות, קבלת המוות והקלה שניה לפני שהיא פוגשת את הלבנים הכואבות של הטירה. ראייניז אולי הייתה "המלכה שלא הייתה", אחרי שהפסידה לוייסריז את הכתר, אבל בלב שלנו היא לחלוטין המלכה, וללא ספק הבאדאסס האמיתית בצד של "השחורים".

סצנת הסיום, בה קריסטון קול שב להכרה ומוצא את אאימונד מחזיק בחרב ומוכן להרוג את אחיו, היא סיום מושלם לפרק הכי טוב של העונה עד כה. בין כל הגופות השרופות של החיילים, ב-HBO מנסים למכור לנו שהמלך מת, תגובתו של קול גם לא משאירה ספק בקשר לכך, לכאורה. אבל אם המלך מת, מה זה אומר על המלחמה? נגלה בעוד שבוע. ושמישהו כבר יחזיר לנו את אוטו היטאוור בבקשה, אנחנו צריכים את הנחש הזה בקינגס לנדינג!