זמן רב מדי חלף מהרגע בו הצלחתי להתנתק כמעט לחלוטין מטרדות היומיום הרבות מדי, כיאה לתקופה טרופה זו. לשים בצד את הכל, לדעת ששלל הדאגות יכולות לחכות, ובעיקר לא להיות מודעת אליהן לחצי שעה ברצף. אתמול זה קרה מול העונה החדשה של 'בואו לאכול איתי', באופן לא מפתיע בכלל. וכן, בדיוק כך מרגיש בית.
יו"ר רשת 13 תקף את העובדים: "במאבק פועלים גורמי כוח בעלי אג'נדה ברורה"
אמנון אברמוביץ׳ יוצא להגנת דרוקר: "נתניהו הוא העורך הראשי של המדינה״
אז את יריית הפתיחה של הריאליטי הטוב ביותר בישראל רבתי (שמעתם נכון), החל שי אביבי דווקא בצפון, שמפרוץ המלחמה הפך לענן סמיך של אי ודאות. המתמודדים שהוגרלו הפעם: אחיה מהיישוב הקהילתי רותם, נהנה מלבישת בגדים מאווררים ומתחזק את דמות הבאבא המרחף, איתמר, הייטקיסט מחיפה המחפש את שאהבה נפשו, מעיין מיקנעם, המנהלת את משלח ידה בתחום סידור הארונות, ענבל, מורה לאנגלית פלוס שניים, ואחרונה חביבה – דנה ממגדל, מתקשרת הטוענת בסבירות גבוהה כי יש בתוכה רב גדול. אני מניחה שאתם תוהים מה הקשר בין כל חלקי המשפט, אז התשובה היא כן.
את השבוע רווי המזון החלו החמישה בביתה של ענבל, שהחליטה להחזיר עטרה ליושנה ולבשל לחבורה ארוחה אמריקאית למשעי. אבל תוצרת הארץ. למנה ראשונה, שניצלים בטעמים כהומאג' לרשת העוף המטוגן KFC, בעיקרית כיכב יוסף המרושל – גרסתו הישראלית משהו של הסלופי ג'ו, ולקינוח הכינה ופל בלגי עם קצפת שכמעט לא עשתה בלגן במטבח.
הרגע המעניין ביותר, לפחות עבורי, הוא המפגש בין המשתתפים הסקרנים, שאין להם מושג ששעה מאותו רגע הם כבר יבינו מי יהיה החבר שלהם לאותו שבוע, ומי לא ירצו לראות עוד לעולם. ממש כמו בטירונות במחנה שמונים אי שם בינואר 2014, רק ששבוע הוא בעצם חמישה שבועות ושאוכל אין.
בקיצור, אשלח אתכם לצפות במידה ופספסתם, אבל היה אציין שהיה שם מפגש פסגה שכלל קרניים, כנפיים (ולא של העוף), קצת וידויים מביכים, והמון רגעים חסרי טקט, וזה בעצם כל מה שפרק של 'בואו לאכול איתי' צריך – הוכחה לכך שלמרות מה שעברנו, ועברנו, המשפחה הישראלית שלנו עדיין מתפקדת. וכשאני אומרת מתפקדת, אני מתכוונת לאירוח ביד רחבה, שאלות אישיות מדי, וחדירה לחיים הפרטיים של כל היושבים סביב לשולחן. איזה כיף שחזרה התוכנית הנפלאה הזו, ויפה שעה אחת קודם. מופת של טעם טוב באמת.
