זהו שחר של יום חדש בווסטרוז. ההשלכות של הקרב ברוק רסט בפרק הקודם, בו מצאו את מותן ראייניז והדרקונית מייליס, והמלך אאיגון השני נפצע קשות ודרקונו נשאר לשכב פצוע בשדה הקרב, נופלות על שני הצדדים הלוחמים כמו גשם של חיצים בוערים.
מצד אחד, קורליס ואלריון וראיינירה מתאבלים כל אחד על אובדנו האישי. הראשון מתאבל על אהובתו ושותפתו לחיים, השנייה מתאבלת על אובדנה של החיילת הכי אמיצה והדרקונית הכי גדולה בצד הזה של המלחמה. מצד שני, מפקד משמר המלך קריסטון קול לא מבין מדוע הקהל במעלה מלך לא מהלל ומכבד אותו כשהוא מצעיד ראש של דרקונית במעלה העיר ואליסנט לא יודעת אם בנה בכורה חי או מת.
היחיד, כך נדמה, שמרוצה מכל העסק הוא אאימונד. האח הצעיר לא מבזבז זמן וכבר על מיטתו של אחיו הוא שואף להשיג את הכתר, ובסופו של דבר גם משיג אותו תוך 10 דקות, גם אם באופן זמני בלבד. מי ששוב אינה מרוצה היא אליסנט, המלכה האם, שהמועצה הקטנה שלה מדלגת עליה בתור לכתר. ככה זה, מועצה שתדלג על הבת של המלך כדי להמליך את בנו הראשון, תדלג על אשתו של המלך כדי לתת את השלטון לבנו השני.
בכלל, הפרק החמישי בעונה מדגיש עד כמה אליסנט וראיניירה דומות. שתיהן נשים שלא נספרות על ידי המועצות שלהן. שתיהן היו מעדיפות להיות המנהלות על אמת, ולא רק בובות עם כתר על הראש. כל אחת מהן נאלצת לצפות כשהבן שלה לוקח החלטות הרות גורל על הלחימה ושתיהן נאלצות להבין שלא משנה כמה שנים הן ישבו לצידו של וייסריז, ווסטרוז קודם כל שייכת לגברים חמומי מוח ותאבי דם.
בינתיים דאימון ממשיך לשחק "מלכים ונהנים" בין ההזיות השונות שלו בהארנהול. במודעות מוחלטת להיותו האיש הרע בהצגה של חייו, הוא שולח את לורד בלאקווד לבצע פשעי מלחמה נגד התושבים הקטנים שתחת השליטה של בית בראקן. ואם זה לא מספיק, לורד בלאקווד מטומטם מספיק כדי לעשות את הפשעים כשהוא רוכב תחת דגל טארגריין, אחרי שהובהר לו ש"ישנם דברים שאסור שיראו שהכתר עושה". אז מה הפלא שהלורדים של הנהר באים אל דאימון בטענות? הוא עושה הכל כדי לדחוף אותם לצבא של אאיגון. אבל מה כבר אפשר לצפות מאיש שהוזה שהוא מקיים יחסי מין עם אמא שלו?
עוד בן מלוכה שהגיע לארצות הנהר הוא ג'ייס, שהתעופף לו אל התאומים ובית פריי. שני דברים חשובים התקיימו בסצנה הזו. הראשון, ג'ייס מצליח לגייס בית חשוב לצידו ולסדר מעבר ללוחמי הצפון. השני, גילינו שתאוות הצמיחה של בית פריי לא התחילה עם וולדר, אלא הרבה קודם לכן.
אחד הדברים החשובים שהתחילו להיבנות בפרק 5 הוא הקרב על מעלה מלך. ב"משחקי הכס" זה לקח 8 עונות, אבל ב"בית הדרקון" כנראה מבינים שאין להם את כמות הזמן הזו. אאימונד חוסם את חומות העיר כדי שהתושבים העניים והרעבים לא יברחו, ראינייריה שולחת את היועצת החדשה שלה לעיר, במטרה להתסיס את התושבים ולהכין אותם להפיכה, בזמן שהמלך שלהם שוכב גוסס ולא באמת מסוגל להגן עליהם. אז נכון שהקצב ירד משמעותית מפרק 4 עשיר האירועים, אבל לפחות התחילו לבנות עבורנו את אירועי השיא של העונה שיגיעו בחצי השנה שלה.
בינתיים בדריפטמארק, באילה מביאה איתה הצעה לקורליס ואלאריון - סיכת ימין המלך שלבשה אשתו. הסצנה הזו מדגישה את כמות האהבה של קורליס לרייניז, והאבל הגדול שהוא מתמודד איתו כעת, כשבנו ובתו מתו (עוד בעונה הקודמת) וכעת גם אשתו איננה. האיש שכבש כל ים, שכל מסע הגדיל את אוצר ביתו, איבד את האוצר הגדול ביותר שלו והוא אינו יודע איך להתמודד עם זה.
מי שעוד נאלץ לבחור בין אהבה לתפקיד הוא יו, חרש הברזל. ביתו החולה לא יכולה להישאר בעיר שבה אין אוכל ואפשרות להבריא, אבל מצד שני יו נאמן למלכו וזוכר שהובטח לו תשלום על עבודתו בסיום המלחמה. בסופו של דבר הוא נאלץ לנסות לברוח, אבל מגלה שהשערים ננעלים עליו ושמגן הממלכה קודם כל מתכוון להגן על הכתר מפני שמועות שיסתובבו בווסטרוז על הפחד הגדול של תושבי מעלה מלך מהדרקונים של הצד השני.
לסיום הפרק, ג'ייס חוזר לדרגונסטון וסוף סוף נותן תשובה לשאלה שכולנו שואלים את עצמנו פעמיים ביום, אם לא יותר: מה עושים עם דרקונים שאין להם רוכב? אה זה קל, מביאים להם רוכב! ואיזה מזל, בהפקה בדיוק בנו סט מלא מגילות על מגילות שכולן הן עבודות שורשים אחת מתמשכת של בית טארגריין! כולל אלו שהתחתנו אל מחוץ למשפחה. כן, אין ספק שעד סוף העונה נקבל כנראה עוד כמה רוכבי דרקונים, מה שאומר עוד דם, עוד אש ועוד דרקונים.