יום שלישי הוא כבר חצי מהפתרון לבעיית העייפות שאינה יודעת מנוח, בטח אם אנחנו מחליטים לאכול ארוחה דשנה בצהריים ולצפות להמשיך את היום שלנו כרגיל. הכי חשוב - היום אפשר לומר ביושר שאנחנו שלושה ימים בלבד מעוד סוף שבוע. אם נודה על האמת, כל מה שחיפשתי הוא משהו שירצד מולי בנחת, בלי שאתחייב אליו או להשלכות שלו, כיאה להתאוששות של שלושה ימי טירוף.
גילוי נאות: מצאתי אפשרות נהדרת לצפייה חזרתית ונפלאה ללא ספק, ואין לי ספק ששנייה אחרי ההלם הראשוני מכמויות האוכל האימתניות שמולנו, תבינו שזה בדיוק מה שהיינו צריכים במספר שעות הפנאי המועט ממילא שעומדות לרשותנו.
על מזרונים עם תמונה של הנייה: תיעוד חדש של התצפיתניות מנחל עוז בשבי
חכם בשמש: חיזבאללה חושש מפתיחת מלחמה ולא מהסיבה שחשבנו
מאחורי השם 'מכת סוכר: נקודת רתיחה' ((Sugar Rush: The Baking Point בו נתקלתי בנטפליקס ממש לאחרונה, מתברר שיש ריאליטי שכבר הגיע לעונתו השנייה. בזמן שישנו, מה שנקרא. בתפריט, תרתי משמע, אמנים לשמם בתחום הקולינריה המנסים ליצור אוכל מופלא, שמצד אחד נראה טוב אך מן הצד השני ראוי למאכל. זה לא סותר את העובדה שיש במזון הנ"ל הרבה מאוד סוכר.
כל האלמנטים שציינתי מתנקזים לכדי תוכנית חביבה למדי של שישה פרקים, שאפשר לסיים באחר צהריים אחד אם ממש רוצים, גג בשלושה. ומיד לאחר מכן לסיים את המקרר בעקבות תופעות הלוואי של הצפייה. שלישי שמח ככל הניתן, תנו דרור לעייפותכם.