"סופסל" ("Supacell"), נטפליקס
חמישה אנשים בבריטניה מגלים שיש להם כוחות־על, ועליהם למצוא זה את זה ולהילחם ביחד בעזרת כוחותיהם המיוחדים באלה המחפשים אחריהם. כבר היינו, כמו שאומרים, בז'אנר הזה, ועדיין “סופסל" עושה את העבודה. משמעות שם הסדרה המעט יוצא דופן “Supacell" היא אוסף של תאים על־אנושיים, או “על־תאים" בתוך המארג החברתי השלם, והוא מצביע על כך שהדמויות המרכזיות הופכות למעין יחידת כוח יוצאת דופן בתוך הסביבה היומיומית שלהם.
“סופסל" היא לא עוד סיפור מארוול על גיבורי־על. הדמויות שלה משלבות את כוחן עם עומק אישיותי, עם סיפור חיים בעייתי והתמודדות עם קשיים. זו כמובן אינה בחינה מדוקדקת של מצב האדם, אבל הביוגרפיה של הדמויות אינה גורמת לצופה לנוע בחוסר נוחות על כורסתו.
את הסדרה יצר, כתב את התסריט וביים “ראפמן", ששמו האמיתי הוא אנדרו אונובולו, ראפר, תסריטאי ובמאי בריטי. הוא נולד בלונדון למשפחה ממוצא ניגרי. את ההכרה ביכולותיו השיג בזכות יצירות ששילבו מוזיקה וסיטואציות חברתיות בעייתיות, כמו פשע, גזענות ועוד. לא פלא אם כן שכל הדמויות המשתתפות בסדרה הן שחורות עור. לאורך שלושת הפרקים הראשונים מבזיק למספר שניות דילר סמים לבן ונעלם לבלי שוב, ועל המסך שוב משתלטים בעלי הבית שחורי העור. סביבת העלילה היא “שחורה". כמעט כל גיבוריה מתגוררים בפרוג'קטס, מגורי העוני שרוב אוכלוסייתם שחורה.
וגם נקודה (כמעט) ישראלית יש בסדרה. ססמת הכנופיה התופסת נפח זמן גדול על המסך היא “כוח, כסף, כבוד". וזאת לפני שפגשו את שר התרבות והספורט בישראל, מיקי זוהר. אולי גם לו בעצם יש כוחות־על.