"הקללה", הוט HBO
לא קל לבלוע את “הקללה". היא אינה משתייכת לז'אנר מוגדר יחיד - יש בה הומור, יש דרמה, יש בה בשפע תחושת ביזאריות שהיא מייצרת שלא תמיד מענגת. כוכבי “הקללה" הם וויטני ואשר, זוג צעיר המנסה ליצור סדרת דוקו על שיקום ושיפוץ שכונה בשם אספניולה במדינת ניו מקסיקו, ונתקל באין־ספור קשיים בדרך להגשמת חלומו.
לפחות בתחילת הסדרה לא ברור אם רצונם של וויטני (אמה סטון) ואשר לסייע לתושבי השכונה הינו אותנטי, או שהם מכוונים לאיזו מזימה נדל"נית או אחרת. הדיאלוגים ביניהם אינם כוללים בתוכם סימפטומים של אכפתיות כלפי האחר או אפילו בינם לבין עצמם. זהו מרחב המחיה של “הקללה": באזור המחוספס, הבלתי ברור, היכן שגם המעשה הטוב מסתתר מאחורי גלימה חמוצת פנים וחסרת חיוך.
כל הדברים הללו מתמצים בתוך דיאלוג אחד המתרחש ביום שישי, בארוחת ערב שבת אצל הוריה של וויטני. אשר, יהודי בדתו, מנהל את הקידוש, ומשפחתה של וויטני משתפת פעולה. לאחר מכן אביה של וויטני מספר לחתנו, וגם מדגים לו, כיצד הוא משיג טעם כל כך מוצלח לעגבניות - אני משתין על הערוגה, הוא מספר לאשר, וממשיך, אני ואתה בעלי אותה תופעה גופנית - יש לנו איבר מין קטן (וחושף אגב את האיבר ולחלוטין צודק). מי שמחפש את מוזרות הסדרה בהחלט ימצא אותה בסצינה הזו.
אפשר להיתפס על “הקללה", אפשר לתעב אותה. אין באמצע. גם בארצות הברית זכתה הסדרה לאוהבים ושונאים. הימור פרטי: רבים מאיתנו יישברו בדרך ולא יגיעו לסופה.