לפני מספר שבועות, פצחתי בעידוד אסרטיבי בבינג' של כל סרטי 'הארי פוטר'. זה עדיין קורה, אני עדיין נפעמת, ואספר לכם על זה בהמשך, אבל בואו נאמר שאני לא יודעת למה לא עשיתי זאת קודם. בין סרט לסרט, אם תהיתם, אני ממלאת את חיי בתוכן רב, וכמובן לא מוותרת על הסיבה לשמה התכנסנו כאן היום – נטפליקס. בואו נתחיל.
סימון ביילס צומחת מהקרקע | Simone Biles Rising
להיות ספורטאי זה לא דבר פשוט, כך אומרים. השעות הרבות, ההתמדה הפנאטית כמעט, השנים הרבות שמתנקזות בדרך כלל לכמה דקות בודדות של תחרות גדולה, טורניר מורט עצבים, או פסגת הפסגות – אולימפיאדה כזו או אחרת, מכבידים על הגוף ובעיקר על הנפש. בואו נוסיף את חיינו הבוגרים הלחוצים ממילא, המצריכים מאיתנו להתמודד עם לא מעט דאגות.
לאן אני חותרת? לכך שסימפטומים של חרדה ודאי לא זרים לאף אחד מאיתנו. בטח אם ישראלים אנחנו. אבל משום מה, רבים בזירה הציבורית לא מדברים על כך, או לפחות לא עשו זאת עד השנים האחרונות. סימון ביילס, ספורטאית אולימפית שאכן נגעה בפסגות הגבוהות ביותר, החליטה לשים סוף לקשר השתיקה ולספר על החרדה שהגיעה בדיוק כשהיא בשיא, והיא עשתה זאת בכנות מרגשת שעוד לא ראינו.
בדוקו שלפנינו, חושפת המתעמלת האמריקאית את הרגע בו הבינה שהיא לא יכולה לתפקד ולהמשיך קדימה, והיא עושה זאת בצורה כל כך מעוררת השראה, מלאת חן ובגובה העיניים, כך שאי אפשר לא להזדהות עם הבחורה המופלאה הזו ועם מה שעברה. סימון מצליחה להראות שלגיטימי לדבר על דברים שאנחנו מרגישים, ובעיקר לגיטימי לחוות אותם. וזה לא יסולא בפז, במיוחד בימים המורכבים שעוברים עלינו. מסקנה: אתם יותר מחייבים לצפות בסדרה התיעודית הזו בסוף השבוע הנוכחי.
אין גברים כאלה | Bros
דעה פופולרית למדי: אין מצב שלא צפיתם ב'שכנים' וב'מסיבת רווקות' לפחות פעם אחת. אם לא, אנא טפלו בכך. אז מבית היוצר של שתי הקומדיות המופלאות הללו, קבלו את 'אין גברים כאלה' שעלה לאקרנים רק לפני שנתיים תמימות, וכבר הגיע לנטפליקס המוכר והאהוב.
במהלך העלילה תפגשו את בובי, סופר, גיי מוצהר, רווק וסרקסטי, שמחליט, כמעט כמו כל הצעירים בגילנו, להפוך למגיש פודקאסט אודותיו. במהלכו, יספר בובי על תולדות הקהילה הגאה, וחושף יותר מטפח על חייו האישיים דרך המיקרופון.
בשלב מסוים יצטרף המגיש המתחיל לחברו הנרי להשקה של אפליקציית היכרויות חדשה, וכבכל קומדיה רומנטית טיפוסית, יפגוש את ארון, בחור שמצא חן בעיניו מאוד. בלשון המעטה. משם תחל מערכת יחסים מאוד לא מחייבת, שמזכירה רכבת הרים על סטרואידים. את הסוף כולנו ודאי מנחשים, כמעט, אבל גם הדרך מעניינת לא פחות, ולכן אנחנו כאן. קומדיה פרועה ולא מתנצלת, לכו על זה.