איך עברתי את נאום נתניהו בשלום? בלי לצפות בו. אבל ידעתי שהוא מתרחש וכל ניסיון לטמון את הראש עמוק בחול לא הועיל. אחת ההחלטות המוצלחות יותר שקיבלתי לאחרונה - ואפילו עשיתי זאת בלי מאמץ - הייתה לא לצפות בנאום נתניהו. אומרים שהיה מצוין. אולי.
אני לא צפיתי בשנייה אחת של המצוין הזה, עקפתי בקלילות כל פאנל שאחרי הנאום, לא קראתי אף לא מאמר פרשנות בעקבותיו, טמנתי את הראש עמוק בחול ככל האפשר ולעצמי אמרתי, קח נשימות ארוכות, היום הכל רגיל, לא קרה כלום, אין איש סגול פדחת שנואם בקונגרס ברגעים אלה, אין איזה 200 פתאים שמריעים לו, אין את “רעייתו" הכתומה כגזר שנאחזת בכנף בגדה של נועה ארגמני (כמה פתטית, כמה עלובה רדיפת הכבוד של “רעייתו") כדי שהמצלמות ישגרו את תמונתה לרחבי העולם.
אמרתי לעצמי, בחורצ'יק, קצת מאמץ פנימי, קצת דמיון מודרך, אין דבר מכל אלה שקיים. ימין ושמאל, רק חול וחול. לא הצלחתי. די היה בידיעה שהוא שם ומדבר והתרועות ורעייתו הכתומה - כדי להוציא אותי מהדעת. לא רק בגלל שכבר שנים אני לא מאמין למילה היוצאת מפיו. גם לא תמונת רעייתו בפיג'מה במטוס היקר בעולם קוראת מסמכים מסווגים, לוגמת כוס מים עם פלח לימון, אוחזת בטלפון בהבעה של מנהלת קונצרן בינלאומי - לא בגלל אלה. וגם לא בגלל חילוקי הדעות האידיאולוגיים.
נתניהו בקונגרס: "האויבים שלנו הם האויבים שלכם, ניצחוננו - ניצחונכם"
"מעורר השראה", "מילים ריקות, הפקרה": הרשת סוערת לאחר נאום נתניהו
אני לא יודע כמה כאלה עוד נותרו שמבדילים בין ימין לשמאל בארץ. אני ידעתי מה יהיה בנאום שלו עוד לפני ש(לא) צפיתי בו. הוא יפגין אומץ (מילולי), ידבר על אומה במצור, הוא יגיד נילחם, איראן, כל הבלה־בלה הזה. זה יהיה (עוד) נאום של 6 באוקטובר. אני לא מסוגל נפשית לזה.
ישראל משוועת היום לנאום של 8 באוקטובר. יום אחד אחרי שחמאס פירק וקרקס אותנו ככה. ישראל של היום היא מדינה מפורקת כמו שלא הייתה מאז הקמתה.
אזרחיה מלאים תסכול וזעם. הכלכלה, מערכת הבריאות, מערכת החינוך, מנוע ההייטק - כל אלה נשטפים באסלה בשל הזנחה בת שנים. מטמנות הזבל ברחבי הארץ נסתמו. יוקר המחיה בלתי נסבל. הפקקים בכבישים מוציאים מהדעת. הרישול וההזנחה הגיעו גם לצבא - זה לא מגיע לנו. אנחנו אזרחים טובים וישרים שקמים מדי בוקר והולכים לעבוד, מפרנסים הגונים - לא עשינו כל דבר רע שהביא לכך שמישהו ייקח את המדינה שהייתה כה משגשגת ויהפוך אותה ככה על ראשנו.
יותר מאי פעם מדינת ישראל צריכה מנהל מבריק, חרוץ, אדם בעל חזון, בעל אומץ, וכן, גם בעל אהבה בתוכו שיעלה ארוכה לפצעיה, יאחד וירפא אותה. כל מי שחושב שבנימין נתניהו נושא בתוכו את התכונות הללו שידבק בו ויסייע לו ככל יכולתו. זה שחושב שלא, שידבק במנהיג הקבוצה השנייה, מי שלא יהיה.
יותר מכל, צריך כל אזרח בישראל להתבונן היטב סביבו, לא להחמיץ פרט ולעשות את שנדמה שרבים, בלא מעט השנים האחרונות, לא עשו: לחשוב. לנסות לנתח, לעשות את הבעד והנגד, להניח בצד כל שיקול או אמוציה אחרים, ולהחליט. המצב הנוכחי, יודע כל אחד, על הפנים. אין לישראל המפורקת זמן למילים שמצלצלות נהדר בטלוויזיה אבל במציאות אינן מתקנות דבר. אין לנו ברירה אחרת. הגיע זמן השכל. עד לשם נדחקנו.