אני מניח שכול אחד מאיתנו הרגיש קרוב למוות לפחות פעם אחת בחייו, אני זוכר שכאשר עברתי ניתוח חזה, רגע לפני ההרדמה המלאה, שאלתי את עצמי אם אתעורר ממנה. אין ספק שמדובר בהרגשה די מוזרה, שלא קל לנו לשתף מתוך החשש לצאת ״הזויים״ ו״דרמטיים״. ובכלל מי לא מוצא את עצמו שוקע במחשבות על עצם, וסיבת הקיום שלנו בעולם, על גלגולי נשמות ועל מה קורה אחרי המוות. אבל בעולם הגשמי שלנו, למחשבות כאלה לא נשאר מקום. והן מבוטלות פעמים רבות בבוז על ידי הסביבה.
״הייתי מתה״, הסדרה החדשה של עדי אשכנזי בכאן 11, יצאה למסע אחר שאלות רוחניות, סבוכות ומהותיות כמו ״מה קורה אחרי המוות?״, ״מה המטרה של החיים?״, ו״האם יש בכלל דבר כזה נשמה?״ - את השאלות הללו שואלת עדי בצורה ישירה ודוגרית, אורחים רבים ומגוונים שהיא הזמינה לצאת איתה למסע הרוחני שלה. בין האורחים ניתן למצוא אנשי דת, חוקרים, מיסטיקנים, רופאים, קומיקאים, אנשים שעברו מוות קליני ועוד… החלק היפה ביותר שבדיוק כמו בחיים, לכל אחד מהאורחים של עדי הייתה פרספקטיבה אחרת לגמרי, ולכן בסיומה של הסדרה לא נוכל לקבל אמת אחת טהורה (כי כנראה אין כזו), אבל כן נוכל לקבל חלקי חוכמה מגוונים מאנשים שחושבים אחרת לגמרי זה מזה.
הסדרה מתחילה בווידוי אישי וכואב של עדי, היא מספרת שממש נמנעה מלדבר על הנושא משום שתמיד שהיא מעלה אותו, היא מקבלת תגובות מפקפקות במקרה הטוב, והזמנה לאשפוז במקרה הרע. עדי מספרת שבשנת 2008 כאשר הייתה בת 32 היא חוותה סוג של מוות קליני, לפי הסיפור שלה, באותה תקופה היא הייתה במערכת יחסים מאוד בעייתית, שבמהלכה החליטה לטוס יחד עם בן הזוג להודו.
במהלך חופשתם, אחרי מסע מפרך בהימלאיה שכנראה גם נלווה לורטיגו קשה, היא חוותה סוג של מוות זמני. עדי מספרת שבזמן שלא הייתה בהכרה היא ממש ראתה את עצמה מבחוץ, לאט לאט היא החלה לעלות מעלה עד שראתה מסדרון ובקצה שלו אור לבן. היא הרגישה שהאור הלבן הוא דבר נעים ומנחם ורצתה להגיע אליו. אבל שכבר הייתה בדרך אליו, בן זוגה באותה תקופה סטר לה, שפך עליה מים, וצעק עליה, הדבר גרם לה לחזור לתודעה ולעולם שלנו, אבל מיד היא איבדה את ההכרה פעם נוספת. מה שחזר על עצמו שלוש פעמים עד שלבסוף עדי חזרה להכרה ותודעה מלאה.
מה שהכי מעניין במקרה שעדי מתארת הוא שהיא ממש לא לבד. ישנים מקרים רבים ומדווחים של אנשים שחוו מוות קליני, ומתארים תסריט כמעט זהה לזה שהיא מתארת. ריחוף בעולם וראיה של גופך מבחוץ, הבנה שהגוף הזה כבר לא חלק ממך, ועליה כלפי מעלה לכיוון אור לבן ונעים שקורא לך אליו, אבל בסוף תמיד גורם זר גורם לך לחזור לגוף ולתודעה. אותם אנשים שעברו חוויות דומות מספרים פעמים רבות שראו אנשים שכבר נפטרו, ומוספים שחזרו עם מסקנות שונות לגבי העולם הזה והעולם הבא. עדי הזמינה לתוכנית מספר אנשים שחוו גם הם את החוויה הזו, ופשוט לא יאמן שרובם מספרים את אותו סיפור פחות או יותר. וכולם מדגישים את הבושה לדבר על התחושות הללו, בגלל הביקורת והבוז שהם מקבלים.
במהלך הפרק הראשון עדי נפגשת עם מומחים מעולמות תוכן שונים לגמרי, ניתן לזהות בקלות שכול אנשי ״המדע״ ממש מתקשים להבין אותה, ואת החוויה שהיא מתארת. בעולם המדעי קשה מאוד למצוא תשובות לשאלות רוחניות כאלה, ומדענים חייבים הוכחה כדי להאמין במשהו, ולרוב יש להם הסבר טכני לכול החוויה המתוארת - הם טוענים שכול ״חווית המוות״ היא תוצאה של אותות חשמליים במוח, ושל זיכרון מדומה שהמוח מכין לנו כאשר הוא במצב טראומתי. אבל בסוף האדם רוצה שיקשיבו לו, ולא יבטלו לחלוטין את כל החוויה שהוא הרגיש בצורה וודאית כל כך.
לכן בנוסף לאנשי המדע, נפגשת עדי גם עם הרבה מאוד אנשי רוח ודת. דווקא הם מצליחים להבין את החוויה שלה, ומנסים להסביר אותה בדרכים שונות ומגוונת. אין הסבר אחד נכון ומניח את הדעת, כי לא ככה עובדת המציאות. אבל מעניין ומרענן לצפות בסדרה שמוכנה לעסוק בנושאים מאוד מורכבים שמעוררים דחייה ובושה לרוב בצורה לא מתנצלת בכלל. יש משהו שמרגיש כל כך טבעי ויפה שהמשקל של כל הדעת שווה, דבריו של הרב, הפרופסור, המיסטיקנית והקומיקאית מקבלים את אותו משקל סגולי בסופו של דבר בעולם שהסדרה יוצרת.
מאוד מעניין להבין שעדי התחילה לדבר על הנושא רק אחרי ששמעה אנשים רבים מתארים חוויה דומה, דבר שגרם לה להרגיש ״נורמלית״. היא ממש הבינה שהסיבה שאנחנו כמעט לא שומעים על המקרים הללו, היא הבושה מהסביבה. אני שמח כל כך שהסדרה ״מוציאה מהארון״ את הנושא הזה. ושפתאום בטלוויזיה עוסקים ברוח ובעולם הבא. כמובן שכיאה לעדי אשכנזי הכול עטוף בהומור (די עדיין ומרומז, יש לומר), ומשודר כחבילה ויזואלית ראויה ונעימה לעין. בסוף ״כאן11״ מוכחים למי שעוד צריך הוכחה, שרק בשידור ציבורי אפשר לגעת בנשואים כאלה, ולעשות סדרה שלמה (ומרתקת) על עולם הרוח. כי בסוף זו לא סדרה שנוצרה כדי להביא כמויות של רייטינג, אלא כדי לגרום לנו לחשוב ולפתוח את הראש.
כולנו תמיד מחפשים את המשמעות של החיים, אף אחד מאיתנו לא רוצה לדמיין שאחרי שהוא מת פשוט לא קורה כלום. אבל מהצד השני רובנו פשוט לא מגיעים לשאול את עצמנו את השאלות הללו, וגם אם כן, אנחנו לא מפנים אותם לסביבה שלנו, ודנים בהן. אני בעצמי מרגיש שיש דבר כזה גלגול נשמות. אני ממש מרגיש בצורה ברורה שזה לא הסיבוב הראשון שלי בכדור הארץ, והנשמה שלי היא נשמה זקנה. באמת הגעתי לעולם עם חוויות ומסקנות שאין לי כיצד להסביר חוץ מגלגול נשמות. אבל למרות התחושות החזקות, עובדה שבכול שנות חיי חששתי לדבר על הנושא ולהביע את הרגשות הללו, למרות שהם נמצאים בי כבר שנים, רק בגלל הידיעה שזה יתקבל בעיקום אף בסביבה שלי.
והנה תראו איך פרק אחד של הסדרה עזר גם לי לפתוח את הצוהר הנפשי שלי, לחשוף ולדבר על העולם הבא, ועל המוות, ולהרגיש ממש בסדר עם עצמי. עדי מסכמת את הפרק בכך שמי שלא מוכן להקשיב לאותם אנשים עם מסר רוחני מהעולם הבא בעיקר מפספס, כי יש שלל מסרים שאנחנו יכולים ללמוד ולהתפתח מהם, כולנו צריכים לחשוב יותר איך אנחנו חיים את החיים שלנו, האם אנחנו שלמים איתם? האם אנחנו מגשימים את עצמנו? - אפילו לאדם שאיננו רוחני בכלל, יש מה ללמוד ממסקנות של אדם שהיה קרוב במיוחד למוות שלו, ממש נגע בו, וחזר.