"צוקרברג: מלך המטאברס", יס דוקו VOD
אף על פי שכבר קיבלנו מנות גדושות של צוקרברג במהלך השנים, שווה להיכנס ל"צוקרברג: מלך המטאברס" ולחדד כמה תובנות על אודות האיש שהגה ויסד את הרשת החברתית פייסבוק בחדרו במעונות הסטודנטים בהרווארד. מארק צוקרברג, שנדמה כי השנים לא מותירות חותם על מראה הילד החביב שלו, הוא אינו ילד חביב כלל. מילא, הוא אינטליגנטי וחריף עד מאוד - זה אינו חטא, אבל צוקרברג הוא איש עסקים קשוח, בוער בתשוקתו להשגת מטרותיו, גם אם מטרותיו לעתים חוצות את הקו המפריד שבין המותר והאתי לבין האזור האפור וגם מעבר לו אל הבכלל לא יפה.
מרגע שהעלה את גרסתה הראשונה של הפייסבוק לאתר - שנקרא בימיו הראשונים thefacebook - הייתה מטרתו של צוקרברג גדולה הרבה מעבר לרשת חברתית ידידותית למען הג'מעה בהרווארד. צוקרברג רצה משתמשים. הרבה משתמשים. הוא חלם על אלפים. בטח לא חלם על שני מיליארד ברחבי העולם כפי שפייסבוק פחות או יותר מונה כיום, אבל איש המחשבים הצעיר רצה הרבה.
ומכיוון שכל מצטרף חדש לרשת נדרש למסור מספר פרטים אישיים ככתובת הדוא"ל שלו, מספר הטלפון שלו, המצב המשפחתי, המאכלים האהובים וכיו"ב, ולהעלות תמונות פרופיל ו - נגיד - תמונות מטיולים פרטיים שערך, הצטבר בידיו של צוקרבג מאגר מידע - שהלך וגדל - על הדפוסים האנושיים של האנשים ברשת והרגלי הבילוי והקנייה שלהם. כשהעירו לצוקרברג - וזהו הפרט המכוער ביותר על אודותיו בסרט - שיש בידיו גישה למאגר ידע ענק באופן שחודר לפרטיותם של החברים בפייסבוק, הגיב צוקרברג - כך על פי הסרט - שלמי אכפת מהמטומטמים האלה, העיקר שיש לי עוד ועוד משתמשים.
מי שאוהב את צוקרברג כמו קודם, וכמו קודם קונה את הבייבי פייס שלו, שיקום. אני נשארתי לשבת. הסיפור הקטן הזה מזכיר סיפור אחר על ראש מדינה כלשהי, בלי להזכיר שמות, שעובדים בביתו סיפרו כי הוא ובני משפחתו בזים למצביעיהם, מרגישים נעלים עליהם, ומכנים אותם “חמורים הכרחיים", אבל לזכותו של צוקרברג, חייבים להודות שפייסבוק שלו נראית הרבה הרבה יותר טוב מההרס שחוללה אותה משפחה במדינתה - אבל זה רק בהערת אגב, וכמובן בלי להזכיר שמות.
ובכל אופן, אם נחזור לצוקרברג והמטומטמים שלו, בתוך זמן קצר צמחה פייסבוק במהירות מסחררת והגיעה ל־175 מיליון משתמשים, אלא שהייתה לה בעיה קשה: היא לא הרוויחה כסף. לא היה לה מקור הכנסה. צוקרברג עוד ישן בדירת חדר עם מזרן על הרצפה, לעתים קרובות עבד מסביב לשעון וכלל לא חזר הביתה, והוא נזקק לפתרון דחוף. מכרים הפנו אותו לאחת, שריל סנדברג, שהתמחתה בשיווק באינטרנט. סנדברג לקחה את מאגר המידע שצבר צוקרברג על המשתמשים, הפכה אותו לזהב שיווקי והפכה את הבוס שלה לאחד מעשירי העולם.
פייסבוק מונה כיום כשני מיליארד משתמשים - אחד מכל חמישה אנשים על גבי הפלנטה הזאת מחזיק בלפטופ או בסלולרי שלו את האפליקציה שיצאה לדרכה בחדר מגורי סטודנטים קטן בהרווארד. צוקרברג עדיין נוטה לקפיצות דרך ולדילוגים מעבר לקו המותר והאסור. כשתופסים אותו, הוא לובש את פני הילד הנבוך, ממלמל שהוא מצטער ויתקן את הליקויים. בדיוק כמו באותה מדינה - בלי להזכיר שמות - שבה ראש המדינה מבטיח בביטחון שכל הליקויים יתוקנו. באופן אישי אני לא מאמין לשניהם.