החודשים האחרונים היו סוערים בחייו של צביקה יחזקאלי. תחילה, הפרשן הפופולרי לענייני ערבים עזב את חדשות 13 לאחר 22 שנה, והצטרף לערוץ החדש i24NEWS. לאחר מכן פרסם יחזקאלי שני ספרים שכתב, האחד למבוגרים והשני לילדים.
בספר "אמרתי לכם, זה ג'יהאד", הוא מתייחס ל-30 השנים שעברו מאז הסכם אוסלו ועד הטבח הרצחני שאירע בחודש אוקטובר האחרון. בין היתר, הוא מתייחס לשיחות שקיים עם הטרוריסט יאסר ערפאת, כמו גם עם מחבלים נוספים. ספר הילדים "השקט שלפני המבול", מתייחס גם הוא לטבח הרצחני בעוטף, ויחד עם יחזקאלי כתבו אותו גם אורי אדלר ואייר אורי לרמן. מדובר בספר קומיקס בלשון שמיועדת לילדים.
בראיון ל"מעריב" משוחח יחזקאלי על הספרים החדשים, השינוי הדרמטי בקריירה, המשבר הנוכחי בערוץ 13 אותו עזב, וכן על הסוגיות הביטחוניות הבוערות ברקע הציפייה לתגובה האיראנית לחיסול הנייה ושוכר.
הוצאת את הספר החדש שלך וספר לילדים - איך התחושות?
״בתור אחד שהיה בחייו הבוגרים בשמונה לידות – אני חייב לומר שזו ממש לידה לא פחות ארוכה ובאמת זה לקח תשעה חודשי מלחמה. נקודת השמחה שלי היא כשזה יצא, כי כל פעם צריך לעדכן וזה לא נגמר. ממש ישבתי וכתבתי את כל קורותיי בשלושים שנה האחרונות, אבל הבנתי שהמלחמה זה נושא שצריך להתעסק בו.
"תראי במלחמה הזו הכל התנפץ לנו. ואני הייתי משהו שלפחות ידע, הרגיש וחש לפני, בכל זאת אני לא יום אחד בתקשורת. גם אני בעצמי עברתי התפכחות די גדולה בשנת 2006, וכל הזמן היה לי את הרצון לבוא ולהגיד תשמעו ׳אני ידעתי מה קורה׳. אני פשוט נוגע בהיסטוריה ובהרבה נקודות לאורך הזמן, שאולי לא זוכרים, והכתובת הייתה על הקיר. בספר הזה אני רוצה להביא את ההיסטוריה והמהלכים. אני חושב שהמלחמה הראתה לי כמה אנחנו שוכחים בכל פעם מחדש, ורוצים משהו שהמזרח התיכון לא באמת יכול לספק״.
״אני מתייחס לספר הזה כמו יין טוב שישתבח עם השנים. כל הזמן חלמתי לעשות טרילוגיה על התהליך האישי, החזרה בתשובה והעבודה שלי. אבל אז שאלתי את עצמי ׳האם זה הרגע לסגור ולארוז את הסיפור לכדי ספר?׳ המלחמה דחקה בי לסגור את כל התאוריות ואת כל הדברים לסיפור אחד. לכן, זה מאוסלו עד השבעה באוקטובר – אלה דברים שחוויתי ואף פעם לא העליתי אותם על הכתב. בתור אחד שמלקט ואוסף דברים, זו הייתה משימה מורכבת לכווץ את כל הסיפור לכדי ספר. אני מקבל תגובות של אנשים שאומרים שהספר נוגע בהם וגם כאלה שמספרים שהם סוף סוף מבינים דברים. זה ספר שהוא למעשה שיחה – ואני מדבר את הספר הזה.
"חבר טוב, שהוא גם איש ספר, אמר לי ׳זה ששם הספר הוא אמרתי לכם זה לא מספיק. כך אותנו לכל התחנות, ספר את הסיפור שלך בתמימות ובלי לדעת את הסוף, תיקח את הקוראים שלך לטיול בזמן׳. הספר שלי זה לא ימין ושמאל והוא לא משקף את אולפני הטלוויזיה. זה פשוט מסע – ׳אני לא אומר ככה זה צריך להיות׳. זה ספר שלא מציע פתרונות אלא מציע התבוננות ודרך הסתכלות. יש בו את הישראליות, היהדות והזהות. בעיקר את כל האירועים שראינו על המסך אבל לא חיברנו את הנקודות לתמונה אחת בהירה.
"כשאני קורא בו, אני ממש שמח אבל בו זמנית חושב עליו בחרדת קודש כי אני באמת חושב שזה למעשה ספר הדרכה, שבמרחק הזמן כשמשהו ירצה לדעת מה היה כאן ב-7/10, ולא בהפרש של שנה אלא של שלושים שנה, אני מניח אותו על המדף. כל מילה בו נשקלה וזה יכול להיות גם נכס לפחות לחצי מהדור הבא. תראי, יש תמיד את הדיון בהיסטוריה מה היה ומה סופר – ואני חושב שהיסטוריה בת זמננו זה בסוף מה סופר ולכן אנחנו חייבים לספר את מה שסופר״.
הוצאת גם ספר לילדים, התייעצת עם גורמים כאלה ואחרים במהלך הכתיבה שלו? האם יש דברים שנמנעת מלחשוף?
״התייעצתי עם הילדים שלי בעיקר. מי שהניע אותי לזה הוא אורי אדלר, שהוציא כמה ספרי ילדים, והוא זה שבהתחלה אמר לי ׳אתה חייב לספר את הסיפור שלך לילדים בעדינות ולתווך את ה-7/10׳. מההתחלה אמרתי שהילדים זה הסיפור, הם צריכים לקבל את המסר ולהבין. הם היו חלק מהמלחמה הנוראית הזו – וצריך לתווך להם את זה. זה מה שהספר עושה, הוא לא מדבר על המלחמה עצמה אלא על מה שקרה לפניה. ואחרי שני דפים של סקיצה עם איורים מדהימים שהוא הנפיש באופן הכי קולנועי, אמרתי ׳יאללה נלך על זה׳״.
במהלך המלחמה – מתי הרגשת שלא הייתה לך תשובה לשאלה של הילד שלך?
״כבר באזעקה הראשונה. היינו בבית כנסת בשמחת תורה ומצאתי עצמי מנסה להסביר על אזעקה שנשמעה באזור ירושלים. כבר אז הבנתי שיש סיפור שצריך לספר להם. וזה מאוד קשה לתווך את זה בלי להכניס את הרגש, הדעות ומבלי לגעת להם באפשרות הבחירה. אבל אני מבין את זה ובסוף - הם חיים פה. בימים האלה, את יודעת, ילדים יודעים הכל. הם שומעים ונחשפים להכל – לפיגועים, למלחמה וגם הטלפונים. אחד ההורגים הראשונים במלחמה זה המורה של הבן שלי, יוסי הרשקוביץ׳. הבן שלו היה בכיתה עם הבן שלי. מה אפשר להגיד על דבר כזה? רק לכאוב איתם במינונים הנכונים. עד השבעה באוקטובר אמרתי לילדים שהכל בסדר ופתאום משהו התנפץ. מה שאני רוצה להשאיר לילדים זה שיסמכו על החושים שלהם. שלא יגידו ״הרבש״צ אמר שהכל בסדר״, איזה בסדר? תראו מה קרה. אני לא רוצה שהילדים יסמכו על מה שאומרים, שיפקחו את העיניים ויראו בעצמם״.
לא מזמן עלתה התוכנית החדשה שלך ״הערביסטים״ בערוץ i24, ועלו ביקורות שמדובר ברעיון יומרני להגיד ולהכליל מה הערבים חושבים.
״תראי, זה גם דיון אקדמי, זה מתחיל מאוריינטליזם. יש את המזרח תיכון, ועכשיו עולה השאלה איך אנחנו בתור ישות דמוקרטית וליברלית מספרים את הסיפור של המרחב הזה? אחת המסקנות שעלו לי היא שאם לא ה-7/10 לא הייתה לי תוכנית. אני אף פעם לא הגשתי תוכניות וזה גם לא בער בי. אבל באוקטובר כל השיח התקשורתי נדרש לשנות את הקונספציה שהוא עצמו שבוי בה. המסקנה העיקרית שלי היא שהמערב לא מבין את המזרח מסיבה פשוטה – הוא לא מקשיב לו. ומי מקשיב לו? מי שמבין את השפה. השיח הפנימי לא דיבר על זה. הגיע הזמן שהמערב, שהוא כביכול החזק, יבוא ויגיד ׳אנחנו לא מבינים מזרח תיכון ואנחנו צריכים להקשיב ולדבר את השפה שלו׳. אבל קודם כל תדע לדבר ערבית, מבחינתי אם משהו לא יודע את השפה המדוברת לא יכול לספר. זו תוכנית שמראה את המזרח התיכון בעיני עצמו״.
אבל בכל זאת, זה לא נראה לך בעייתי הניסיון לדבר דרך עיניים ערביות?
״זה לא בעייתי, זה מסקנתי ואנטי קונספטואלי. המערב נכשל בלהבין את המזרח התיכון עד כדי דימום שמדמם פה מאז האביב הערבי ועד עכשיו. כל מה שקורה פה זה תוצר של חוסר הבנה של המזרח. לדעתי, זה אלמנטרי״.
הרייטינג של i24 לא מתפרסם באופן רשמי, אבל לפי הדיווחים מדובר בפחות מאחוז אחד. אתה מרגיש שהנקודות שלך מגיעות לפחות אנשים מאז המעבר?
״דווקא לא, יש לי פה הפתעה. אני חושב שלערוץ יש פוטנציאל עצום. אנשים שחיפשו אותי סיפרו לי שהם מקבלים חדשות בלי ׳הנדסת התודעה׳. לדעתי לערוץ הזה יש יותר פוטנציאל לגדול יותר משאר הערוצים כולל ערוץ 14 שהוא למעשה ראקציה למה שקיים. אנחנו לא ראקציה״.
כשאתה רואה את ההתנהלות של ערוץ 13 לאורך השנים, אתה מרגיש שהיית צריך לעזוב לפני? חשבת על זה בזמן הזה?
״אני ממקימי ערוץ 10 ו-13, ואני המשכתי כל הזמן עם הפרשנות שלי למרות שהסביבה סביבי השתנתה, אבל מיציתי. יותר מזה, המלחמה גרמה לי להבין שהתפקיד שעשיתי לא עזר כל כך וזה היה מעבר שלם שהצליח לתעתע בי. כשפרצה המלחמה הבנתי שצריך לתווך אותה כמו שצריך. במיוחד שאני, בתור אדם שחי בהתנחלויות, החיילים אמרו לי ׳אנחנו שומעים את השידורים שלכם ב-13 וזה מחליש אותנו׳. אני לא רוצה להיות בצד שמחליש את החיילים. המעבר הזה הוא בתזמון אלוקי״.
אילו היית ב-13 בתקופה הזו, היית מצטרף - תומך יחד עם שאר העיתונאים במאבק נגד מינוי יוליה שמאלוב ברקוביץ׳ למנכל״ית?
״אני לא יודע מה הייתי עושה וטוב שלא הייתי. כל יום אני אומר ׳ברוך השם שאני לא שם׳. אני יכול לומר לך דבר אחד, אני שמח שאני לא שם״.
יש דבר אחד שאתה מצטער שלא אמרת כשהיית בערוץ?
״אני חייב להדגיש שבחיים לא דיברו איתי על תכנים ותמיד סמכו על כל שידור שלי. אבל יש לי צער - שלא צעקתי יותר חזק. תראי, לא היו לי ויכוחים בכלל, גם לא עם גיל תמרי והתארחתי אצל רביב דרוקר. אני החזקתי שם את הנר הרבה שנים. יכול להיות שהייתי צריך לצעוק יותר חזק״.
מה הטעות הכי קשה שלך לאורך הקריירה?
״שהתמסרתי לקריירה במשך 15 שנה והלכתי אחרי מורי ורבי לעבוד 24 שעות ביממה מבלי לחשוב על המשפחה. התמסרתי לעבודה כל כך וזה בא בחשבון על הרבה דברים. יכולתי לקחת את זה יותר באיזי״.
מה אתה חושב באופן אישי על העסקה שכל פעם מטורפדת?
״הרגש שלי כואב עם כל החטופים. כבר אמרתי והצעתי להחזיר את כולם תמורת כולם, אבל אין ברירה סינוואר לא רוצה עסקה. ואותה עסקה יכולה לבוא רק אם יכאב להם וכרגע לא מספיק כואב להם״.