לפני 13 שנים, הגיח אל חיינו הפלא ששמו קומדיית המצבים 'סברי מרנן'. חצי שעה שמתחילה בנסיעה לקידוש למשפחתה הצבעונית של שני רוזן (רותם אבוהב), או לחילופין למשפחתו הצבעונית פחות של שי רוזן, בעלה (דביר בנדק). בין לבין ראינו, ועודנו רואים, את מה שיש בכל משפחה ישראלית על פי המילון: ריבים, סיפורים משפחתיים ארוכי שנים, קצת מאפיינים עדתיים כי אי אפשר בלעדיהם, הרבה רגעי לא נעים ו"אנשים מדברים", ואוכל שאו שהוא תמיד טעים, או שממש לא. תלוי באיזו משפחה תבקרו. לא חשוב שמות.
אגב, את אילן היוחסין לא אפרט לכם כאן (זמינה לשאלות בפרטי), אבל כן אגיד שאם היה חידון 'סברי מרנן' הייתי עומדת במקום הראשון על הפודיום, עד לרמת השכן שטייניץ ובתו של עו"ד מנדל (למטיבי לכת). כן אזכיר לטובה את סילבן ורחל חסון (יהורם גאון ויונה אליאן), הוריה של שני, אורנה, אפרת, מני ומירב, אחיה (ימית סול, קובי מאור ועדנה בליליוס), ריקי ופנחס (סנדרה שדה וטוביה צפיר), אדם ואיתמר (תום אבני ויניב פולישוק, גרי מנדלבאום אם אתם גם אוהדים מושבעים של הפיג'מות), ספיר, רעייתו של אדם (ירדן ברכה), אהרון, בעלה של מירב (קובי פרג'), משה, בעלה של אורנה (עמי סמולרצ'יק), ועוד רבים וטובים באמת.
אחרי כל כך הרבה שנים, עונות שהלכו והשתבחו כמו יין טוב (של קידוש), ודמויות שבאו, הלכו, וחזרו שוב, אני יכולה לומר ביושר ש'סברי מרנן' תמיד הייתה סוג של בית בשבילי. ולא אחת אני מוצאת את עצמי מסבירה את זה ללא מעט אנשים, שתוהים מה יש בסדרה הזו שהופך אותה לוותיקה ואהובה על ידי כל כך הרבה ישראלים. אז זהו, שיש, והמון.
לשמחתי רבה, אתמול חזרה 'סברי מרנן', בניצוחם המפואר של רובי דואניס ויניב פולישוק לעונה חדשה, וליוותה את שני במסעה אל ראשות העיר שאף אחד לא אומר את שמה. הפעם תפסנו את משפחת חסון רוזן המורכבת ביום הבחירות, ממתינים לדעת האם הקמפיין, העימות מול ראש העיר המכהן (מוטי אברהם) והצעת השוחד שלו הובילו לניצחון, ואיך המשפחה העמוסה לעייפה הצליחה להטריף את המערכת. אם אתם בקיאים כמוני, ודאי תזכרו שעד כה מירב ואהרון עדיין התגוררו עם סילבן ורחל. בדגש על התגוררו, ולא אעשה לכם ספוילרים.
ורגע של גילוי נאות. לפני 11 חודשים בערך, מציאות חיינו הפכה את הקערה על פיה. בכל מובן בערך. הכל הפך ארעי, זמני, בסימן שאלה וכפוף לתקנון, אפילו דברים קטנים כמו ארוחת שישי, ערב חג, ושאר שמחות קטנות של יום חולין אם אהיה ממש פיוטית לעת ערב. 'סברי מרנן' הייתה פה תמיד, עם כמה שניות של 'מי אוהב את השבת?' וה"אליי" המפורסם כמו אי שמשי במים סוערים, וממש לא בכדי. בימים בהם רגע של נחת הוא בערך הדבר היחיד שאנחנו מחפשים, אין תזמון טוב מכך לעונה נוספת, בתקווה שתביא איתה עוד הרבה מאוד עונות בהמשך. גם אם הכל היה רגוע לכאורה, הייתי חושבת אותו הדבר. תודה אישית ממני לכל העוסקים במלאכה, ואף ממשפחתי המעורבת ממזרח ומערב שזכתה לראות את יתרונותיה ומגרעותיה בצורה הכי מהנה אפשר. ושוב, אם יש חידון, אנא לקרוא לי.