דקות ספורות מפתיחת העונה השביעית והאחרונה הבנתי למה הפסקתי לצפות בה לפני שלוש עונות, דיבורים ודיבורים, דיבורים על הקרבה וסבל ופטריוטיות, ואז הבנתי את זה: “אריות הים" הפכה לאופרת סבון טורקית.
"מלכות הריביירה" ו-"רצח אמריקאי" מציגים אופטימיות לצד תקווה | ביקורת נטפליקס
"בואו ניתן לסינוואר": כך הגיב פיני גרשון למינוי רגב והטקס
בקרוב: ג'ייסון הייז במופע שירה בהיכל ביד אליהו חמש דקות בערך אחרי תחילת הפרק הראשון בעונה החדשה נזכרתי למה הפסקתי לצפות בסדרה איפשהו בעונה החמישית שלה.
ואני הייתי מהמכורים. לג'ייסון הייז, בראבו 1. לקפטן דיוויס הצדקת, כולה מתיקות והתלמידה הטובה בכיתה. לקליי, אללה ירחמו, אפילו לא ידעתי שנהרג בעונה הקודמת.
אני יודע היטב למה עזבתי אותם, זה היה בגלל המתיקות. כל כך הרבה סבל, כל כך הרבה הקרבה, כל כך הרבה פטריוטיות, וכל כך הרבה דיבורים על כל אלה.
ג'ייסון, כל כולו צער השתיקה, כאוב כל העת, נלחם להשאיר את הצוות המתפרק ביחד, מתגעגע לאשתו שנהרגה בתאונת דרכים, נשפט על לא עוול בכפו בגלל איזה מחבל ירדני שהרג במהלך מבצע - ופתאום תפסתי את זה: מסדרת אקשן לא רעה בכלל, “אריות הים" הפכה לאופרת סבון טורקית. חיות קומנדו הפכו למקהלה בכיינית. עוד מעט ויביאו את ג'ייסון לשיר באצטדיון יד אליהו מול 20 אלף ילדות מצווחות.
לא בבית שלי. הפניתי גב ל"אריות הים" ועזבתי לערוץ אחר. בעונות 5 ו-6 לא טרחתי לצפות. מי שנכווה באופרת סבון טורקית לא יחזור לשם בקלות. הקדימונים לעונה השביעית והאחרונה של הסדרה סיפרו שצוות בראבו מתפרק ומפנה את פניו לאזרחות, אז החלטתי שזה שווה הצצה. אוי כמה שזאת הייתה טעות.
מתוך 80 ומשהו דקות שארכו שני הפרקים הראשונים, בערך 60 דקות היו דיבורים: למה צוות בראבו מקורקע, איך עושים שיפסיק להיות מקורקע, איך ולמה אוספים קקי של כלב (באמת!), כמה שהבת של ג'ייסון מתוקה ודואגת לאבא, כמה סכסוכים יש לקפטן דיוויס עם הפיקוד העליון - מילים, מילים, מילים נשפכות על ראשו של הצופה ההמום והכואב, מילים שמתוכן שתי דקות אחרי שנאמרו אותו צופה לא זוכר דבר.
בסוף זורקים לו, לצופה, עצם עלובה בדמות פיגוע קטן ליד בית קפה שהצוות נמצא בו במקרה, כי אסור לו להיות שם, כי הוא מקורקע, ובסוף שוב מדברים על כמה מבאס להיות מקורקע ושוב אוספים קקי של כלבים. אז היו שלום, אריות הים. אני כבר אראה אתכם באזרחות. בטוח שלא בטלוויזיה.