אין כמעט מהדורת חדשות אחת בערוץ 12 שלא מצליחה להוציא אותי משלוותי. אתמול, מהדורת שישי עשתה זאת שוב, ולא בגלל מה שאמרה שרה נתניהו במפגש הטעון שלה ושל בעלה עם החטופות ששוחררו. לא מעניין, לא רלוונטי. השמיים לא נפלו.
חיזבאללה בצפון וחמאס בדרום לא הגבירו את ירי הרקטות בעקבות התרברבותה של שרה נתניהו על השכלתה האקדמאית. אז מה אם היה לה חשוב מאוד להזכיר להן שהיא בוגרת אוניברסיטה עם תואר ראשון ושני בפסיכולוגיה (פרטים שזכורים לנו מאפיזודה מוקלטת אחרת בעבר). בסך הכל היא הגנה על עצמה מהאשמות של החטופות שהיא לא דוברת אמת, כאשר לדידה, היא מעולם לא שיקרה, לא בצעירותה לפני שפגשה את נתניהו ולא היום.
לאחר הביקורת הקשה שהטיח בה: כך השיבה מירי רגב לעידן עמדי
גם לא התרגזתי על כך שראש הממשלה בנימין נתניהו ניסה להגן על עצמו מפני הדברים הקשים שהטיחו בו החטופות ששבו, שבעצמן מחכות עדיין לשובם של יקיריהן משבי חמאס. אין ספק שבתגובתו הוא יכול היה לוותר על הסרקזם והציניות ובמקמם לנסות לנחם, אולי לגלות מעט אמפטיה וחמלה. אך ראש הממשלה בחר כמובן להתריס כנגדן. אל מול הדרישה הסבירה והמובנת מאליה להשיב את החטופים, השיב נתניהו שהוא היה רוצה ללכת ברגל בקו ישיר לאיטליה, אבל בשביל זה צריך לייבש את הים, אז "בואו נייבש את הים, מה הבעיה?".
אל תגידו לא ידענו - הטבה מיוחדת למי שרוצה ללמוד אנגלית. לחצו כאן לשיעור ניסיון מתנה וללא התחייבות>>
אדוני ראש הממשלה, תשובות חכמולוגיות הן לא הדרך לדבר אל חטופות שבני זוגן או בניהם עדיין נמקים במנהרות חמאס.
על כל פנים, בתשובת המחץ שלו, על גחמה מוזרה המקננת בו ללכת בקו ישיר לאיטליה בלי שהים הגדול יפריע לו, רצה כמובן ראש הממשלה להבהיר לשורדות השבי שלא כל מה שרצוי הוא גם מצוי. ובאופן ספציפי יותר - שמה שלא מצוי כרגע, הוא עסקה שתתאים לדרישות הביטחוניות של ישראל, ולכן העניין תקוע.
אלא שהוא לא טרח להסביר להן ממה נובעת אותה תקיעות, הסבר שהוא חושב שיש לו בלעדיות מוחלטת עליו. לאחר הכישלון הצורב שלו ושל ממשלתו באוקטובר השחור, שהשלכותיו מאיימות על קיומנו, ולאורך חודשים ארוכים של לחימה איומה - ראש הממשלה עדיין ממאן לספק הסברים למשפחות החטופים שזכותן לדעת, וזכות כל הציבור לדעת.
גם סגנון הדיבור המעט לעגני והמתנשא של נתניהו לחטופות לא הצליח להוציא אותי משלוותי. כל אחד וסגנונו הוא וכל אחד ומידת הרגישות שניחן בה. במקרה של נתניהו, ניכר כי רגישות, במצב עדין כל כך כמו מפגש עם משפחות שמתייסרות וכואבות, היא לא הצד החזק שלו.
חוץ מזה, עד עכשיו התלוננו על נתניהו שהוא לא פוגש את משפחות החטופים ולא אוזר אומץ להביט להן בלבן של העיניים. אז לא נלין עכשיו על כך שהוא סוף סוף פגש חלק מהן והיה מוכן לספוג את ההאשמות שהטיחו בו.
אולם מה שכן הצליח להרתיח אותי, היו הדיווחים במהדורה על התנהגותו הילדותית וחסרת האחריות של השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר שדרש לפטר את ראש השב"כ, זאת מפני שהאחרון העז להעליב ולתקוף אותו. וכי מה הוא רוצה, האיש שמנופף באקדחו כדי להפחיד, כמו קוני למל במערב הפרוע? אולי שימנו אותו לראש השב"כ? כאילו שחסרות לנו פרודיות עצובות מבית היוצר של הקואליציה הנוכחית.
נבצר מבינתי איך נתניהו, שרחוק מלהיות תמים או טיפש, מאפשר לילד שהתחפש לקאובוי להאמין שראש הממשלה "עובד אצלו" (אמנון אברמוביץ'), ומרשה לעצמו לצעוק עליו: "אז תפטר אותי", ולצאת בזעם את החדר, כי בקשתו לפטר את ראש השב"כ נענתה בסירוב. בן גביר נוהג כמו אותו ילד שנשכב על הרצפה ורוקע ברגליו בחנות המשחקים לאחר לא קיבל את הצעצוע שביקש.
אדוני ראש הממשלה, ממה אתה פוחד? האם לא עלה בדעתך שבן גביר רק מאיים? לאן ילך אם יתפטר? בעיקר עכשיו, כשהוא מתחיל להיחלש בסקרים ו"החייל האמיץ שווייק" - חברו הטוב בצלאל סמוטריץ' - לא עובר את אחוז החסימה?
ואחרי כל זה - מה שהכי הרתיח אותי אמש במהדורה, היה הדיווח על שרת התחבורה מירי רגב שאמרה ש"רעשי רקע" לא ירתיעו אותה והיא זו שתנהל את טקס השביעי באוקטובר. השאלה שכל בר דעת שואל היום, היא איך בכלל אפשר לנהל טקס זיכרון כאשר עדיין יש לנו חטופים בעזה? כאשר אנחנו עדיין בעיצומה של מלחמה?
והשאלה היותר מתבקשת היא, איך מכל ה"טאלנטים" של הקואליציה, דווקא רגב, המתריסנית האולטימטיבית ש"לא כאבה לה הבטן" כאשר רצתה להכשיל חוקים של הממשלה הקודמת לטובת נשים מוכות וקורבנות אחרים, ובלבד שאותה ממשלה תיפול - איך דווקא היא תנהל את טקס הזיכרון של האירוע החמור ביותר בתולדות המדינה הזו, שהשאיר לנו פצע פתוח לדורי דורות?
להזכירכם, זה מה שאמרה רגב בתקופת כהונתה של ממשלת השינוי: "אין לנו כאבי בטן על חיילים, על נשים מוכות או מקרי אונס. כולם מבינים שזה הרציונל". במילים אחרות: הכיסא חשוב יותר מכל מוכי גורל שמצפים מההנהגה לקיים את החוזה הבסיסי בין מדינה לאזרחיה ולהעניק להם הגנה וביטחון.
היעלה על הדעת שמי שנושאת באחריות למחדל הנורא, יחד עם שאר חבריה בקואליציה (והבוס הגדול שרמת החנופה שלה אליו מעלה טונות של קבס), ושבעטיו של אותו מחדל, נרצחו ונטבחו אנשי הישובים בדרום, היא זאת שתנהל טקס זיכרון לאותם חללים?
שתואיל בטובה הגברת רגב לא לזלזל באינטליגנציה שלנו ולספר לנו סיפורים שבמילה "רעשים" היא לא התכוונה לתושבי הישובים שמוחים נגדה. אז למי היא התכוונה? לנשות ווינזדור העליזות?
על מי היא חושבת שהיא עובדת כאשר במן תמימות כזאת היא מבהירה שזה בסדר שיהיה גם טקס אלטרנטיבי, כמו שזה בסדר שיש טקס אלטרנטיבי ליום הזיכרון לחללי צה"ל שהוא טקס זיכרון משותף של ישראלים ופלסטינים. העקיצה כאן הייתה ברורה ומטרתה הייתה להשתיק את "רעשי" הרקע, דהיינו, את קורבנות האסון. עקיצה ומכה מתחת לחגורה שיוצרת "פילוג זדוני", כדברי אמנון אברמוביץ'.
אברמוביץ' גם הוסיף קללה עסיסית מציטוט של נתן אשל שפורסם בתוכנית "עובדה" שכינה בעבר את מירי רגב "בהמה" (לאחר שיצאה בהכרזה מטופשת כי פיצחה את השואה בטקס הדלקת משואות כשהביאה פס קול של רכבות וילדים עם טלאי צהוב).
אלא שאז מיהר אברמוביץ' להסתייג והבהיר כי הוא לא מסכים עם הדברים של אשל, אבל באותה נשימה הגדיר את שרת התחבורה בתארים שהקללה "בהמה" מחווירה לידם. כך אמר "אני לא מקבל את זה בן אנוש הוא לא בהמה. אף אחד לא מושלם, יש אנשים טובים שהם בורים, יש אנשים מוכשרים שהם רעים, יש בעלי יכולות שהם מושחתים, ויש חנפנים, למירי רגב יש את הכל מכל זה".