היא עלתה למסך אי שם ב-2014 כשהיא בלב סערה ציבורית, צברה לעצמה אוהבים ושונאים והרגיזה הרבה מאוד אנשים, ואתמול, אחרי עשור, הכל נגמר: "היהודים באים" סיימה את דרכה אחרי שש עונות.

החוכמה הגדולה ביותר בתעשיית הטלוויזיה ובכלל היא לדעת מתי לפרוש. "היהודים באים" פורשת כשהיא לא בשיאה, אבל בהחלט כשהיא עדיין אהובה ומוערכת ולפני שהגיע שלב המיאוס.

בתור תוכנית שמתעסקת באקטואליה לא באופן ישיר, כמו "ארץ נהדרת", אלא דרך פרספקטיבה היסטורית ואנלוגיות לאירועי עבר, מאגר החומרים של "היהודים" הוא לא אינסופי, ובעונה האחרונה כבר אפשר היה להרגיש את עייפות החומר. הדמות של רפול, למשל, בגילומו של יניב ביטון, קרעה אותנו מצחוק בעונה הראשונה עם "פתח ת'מטוס", ואז בעונה השנייה עם "סגור ת'להקה", ואז בעונה השלישית עם "פתח ת'כושלאמא של הגדר", אבל כל גג, מצחיק ככל שיהיה, ממצה את עצמו מתישהו, ומערכוני רפול של העונה הנוכחית כבר לא הגיעו לאותו סטנדרט.

היו בעונה האחרונה רגעי שיא בודדים, ואלו היו בעיקר המערכונים הספורים שנכתבו אחרי 7 באוקטובר והתייחסו לאירועים, אבל קשה לחשוב על מערכון שייכנס לליגה של המערכונים שהפכו לקלאסיקות מהעונות הראשונות. וכן, מגיע כבוד ליוצרים (אסף בייזר ונטלי מרכוס) שידעו להביט על מפעל חייהם ולהבין מתי הגיע הרגע שבו הגיע הזמן לתלות את הנעליים - תכונה נדירה בטלוויזיה הישראלית (כן, "זהו זה", אני מסתכל עליכם).

הפרק האחרון בהחלט ששודר אמש היה סוג של "חזרה לשורשים" - כל המערכונים התרחשו בתקופת התנ"ך, כפי שרווח בעונות הראשונות, ללא עיסוק בפוליטיקה ותרבות ישראלית מודרנית שרווח יותר ככל שהעונות התקדמו. אבל למעט רפרנס אחד משעשע ל"סיינפלד", הם לא הצחיקו במיוחד, וגם לא בעטו מי יודע מה. מערכון הפתיחה, למשל, הציג את הפילוג בין שבטי ישראל כאנלוגיה לשסע בעם כיום, אבל אין כאן אמירה מקורית במיוחד שעדיין לא שמענו.

הרגע היחיד ששווה להתעכב עליו היה המערכון בו הדמויות הוותיקות של שלושת הכהנים הנהנתנים בבית המקדש מבינות שחורבן ירושלים הגיע והחגיגה המושחתת שלהם הגיעה לסיומה. אני לא יודע אם המערכון הזה נכתב לפני או אחרי השבת השחורה, אבל הוא מסכם היטב את התחושות שרווחו בציבור באוקטובר 2023: שהגיע הזמן להיבנות מחדש, ובצניעות, מתוך האסון והשבר הגדול.

כמדי עונה, הפרק נגמר בביצוע של הדמויות שהופיעו לאורך העונה לשיר ישראלי מוכר, באופן שמוציא אותו מהקשרו ומעניק לו טוויסט סאטירי. הפעם השיר שנבחר היה "מי אוהב אותך יותר ממני" של ארקדי דוכין ומיכה שטרית - היו ביצועים יותר מוצלחים בסיומי עונות קודמות, אבל כשמוני מושונוב כיצחק רבין סיים עם "ולמה את שותקת?", זה בהחלט היה סיום הולם לשש עונות שברובן היו מבריקות וחתרניות באמת.