ארצות הברית. ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, בעיקר כשאתה טינאייג'ר. אחרי זה גם הם, בדיוק כמונו, הישראלים, מגלים שלא כל הנוצץ זהב, שסדרות ההייסקול למיניהן בדיוניות במקרה הטוב ושקריות לחלוטין במקרה הרע, ושיש גיל שבו ארוחת הלילה שלנו תלווה אותנו עד שני בקרים למחרת. חברה סיפרה לי.
אז בשביל להיווכח עוד קצת בכמה טוב שאנחנו ישראלים (תנסו לנתק את המשפט הזה מהתקופה הנוכחית), החלטתי לצפות ב'טתניקים' (Incoming), דרמה קומית שכל כולה נעורים, חומרים מאלחשים שעדיין לא ממש יודעים להתמודד איתם, מעמדות חברתיים וכמויות של לחץ הכרוך בלמידה בתיכון. קומבינציה שרובנו היינו רוצים לשכוח. אבל אין כמו זיכרונות מביכים כדי לעשות קצת הפוגה מהלך הרוח הנוכחי. ומי יודע כמה אנחנו זקוקים להפוגה כזאת.
נ"ט ליד העריסה: לוחמי צה"ל איתרו אמל"ח רב בחדר ילדים ברצועת עזה
חצי שעה לפני: הלהקה המצליחה ביטלה את ההופעה וזו הסיבה
בתפריט מספר תלמידי תיכון חביבים, שפותחים את השנה הדרמטית משהו במסיבה שעשויה לשדרג אותם מבחינת מוניטין. הבעיה: מדובר בגיל מביך, חסר פרופורציה ועוד פעם מביך. אז בואו נאמר שלא הכל ילך חלק. חוץ משם הסרט, שמזכיר לי שאת כיתה ט' ביליתי ברביצה משותפת עם חברים מול שלל מסכים, הסיפור יזכיר לכם את 'אמריקן פאי' רק בגרסה מעט יותר מעודנת.
מוכנים לחזור לתיכון, בהנחה שלמדתם איפשהו באמריקה? יש לכם הזדמנות נהדרת להציף את כל המבוכות מהגיל המביך ממילא. אחרי 5 דקות העלילה כבר תגרום לכם לשכוח שקראתם למורה אמא, או שהבאתם כריך שנדבק לספר האנגלית שלכם לחצי שנה. שוב, דוגמה אקראית לחלוטין.