הנה התקציר: “לא במצב" מוגדרת על ידי הוט כ"קומדיה שחורה" העוקבת אחרי מגי ואדי, חברות מילדות, העומדות בפתיחת העשור הרביעי לחייהן. מגי, הסובלת מהפרעה דו־קוטבית, שואפת להיות מחזאית, אדי מנסה להחזיק על הרגליים את הבר הקורס שלה. שתיהן רווקות, ואז חוזר לתמונה האקס המיתולוגי של אדי ומערער את החברות ההדוקה בין שתיהן. האם תשרודנה שתיהן את המיתולוגי ותישארנה חברות? האם תצליח מגי להגשים את חלומה להפוך למחזאית? האם יעצור מישהו את מחירי הענבים המטפסים לשמיים? שאלות רבות, ותשובה עדיין אין.
ועכשיו למאמר הביקורת: “לא במצב" היא עונש לצופה שבגד בו מזלו ונאלץ להתיישב מול המסך בלי יכולת לעצום עיניים או לברוח, בסגנון הזכור מ"התפוז המכני". אם יש דבר גרוע מקומדיה אמריקאית שבה הדמויות פולטות לחלל בצרורות התחכמויות מנג'סות שיצרה מכונה, הרי שזו קומדיה בריטית בסגנון זה. הבריטים בעשייתם הטלוויזיונית חכמים ומוצלחים יותר, מה שאומר שכל התחכמות צולעת מעוררת בנפשו של הצופה צער גדול יותר.
“לא במצב", מבחינה זו, היא מוצר טלוויזיוני צולע מושלם. היא ראויה שילמדו אותה בקורס 101 בפקולטות לטלוויזיה רעה. למעשה היא אינה ראויה כלל לאזכור במאמר ביקורת כלשהו, פרט לכך שהיא מטרד מדויק כל כך. מגי ואדי מתגלגלות במהירות מפינה לפינה, מדברות מהר מדי, לא משמיעות משפטים מלבד כאלה הקופצים בין היסטריה, איכשהו הרגעה, שוב היסטריה, וחוזר חס וחלילה. עשה לעצמך טובה, צופה נכבד - אל תצפה ב"לא במצב". אל תצפה מאוד.