מחר (שני), בשבעה באוקטובר, ייערכו שני טקסים לציון היום השחור בהיסטוריה של מדינת ישראל. הראשון, טקס משפחות הנפגעים שייערך בפארק הירקון וזכה לכינוי "הטקס האלטרנטיבי של משפחות נפגעי השבעה באוקטובר", אלו שלטענת מירי רגב עושות "רעשים" שהיא "מתעלמת מהם". ברור שהוא לגמרי הדבר האמיתי.
הטקס השני, טקס הזיכרון הממלכתי לציון השבעה באוקטובר מטעם הממשלה שאחראית על המחדל הנורא בתולדות מדינת ישראל. את הטקס תפיק, איך לא, מפיקת האירועים הממשלתיים הבלתי מעורערת (כי זה הדבר היחיד שהיא טובה בו) שרת התחבורה הלא-פופולרית-במיוחד-בימים-אלה, מירי רגב.
ב-06:29 בדיוק: תאגיד השידור יקיים דקת דומייה
"קשה לתקשורת להבין את החוויה של הלוחם": יומן המלחמה של כתב חדשות 13
רגב תפסה את הכותרות בחג האחרון, לאחר שעברה בין יעדים שונים ברחבי העולם. באחרון שבהם, בודפשט, על פי הדיווחים נפשה רגב וערכה להנאתה שופינג בחנות תכשיטים יוקרתית, עת שאלפי ישראלים תקועים עדיין בחו"ל בלי טיסות חזרה ארצה בעקבות המלחמה. באותו זמן ממש, אלפי לוחמים ואנשי מילואים נקראו לצו 8 - אך התחבורה הציבורית, בהוראת רגב, הייתה מושבתת נוכח השבת והחג, מה שעורר זעם ענק בקרב הציבור, לצד האשמות כלפי השרה שפוגעת במאמץ המלחמתי.
אני מבינה את החשיבות בעריכת טקס ממלכתי לציון השבעה באוקטובר. הרי היום הממשלה שאחראית על המחדל נמצאת בשלטון, אך מחר תהיה זו ממשלה אחרת, לכן חשוב לערוך טקס ממלכתי.
אך לצערנו עדיין יש חטופים בעזה, הלחימה עוד בעיצומה והממשלה לא לקחה אחריות עד עצם היום הזה, ולא התפטרה כפי שהיה מצופה ממנה. נוכח גובה הלהבות ועומק הרגישות, יכלו השנה לוותר על טקס ממלכתי ולהתחשב בבקשת משפחות נפגעי הטבח. זו הסיבה שבחרו לערוך טקס מצולם ללא קהל, כדי שחס ושלום לא ייאלצו להתמודד עם הביקורת המוצדקת והראויה, שתתועד בארכיונים המצולמים לעד.
מירי רגב, המעוררת אנטגוניזם עמוק בקרב חלקים בציבור, שהשנה כאמור, כיכבה באינספור כותרת שליליות, ביניהן שיטת הרמזור, פרשת היהלומים וכעת השבתת התחב"צ והישראלים שתקועים בחו"ל - דווקא היא מכולם נבחרה להפיק את הטקס הרגיש בימים כל כך כואבים. ללא ספק בחירה מתריסה ומקוממת מטעם הממשלה, אבל אני כבר לא מופתעת מדבר שמתרחש בממשלה שלנו (בטח לא אחרי שבן גביר נבחר להיות השר לביטחון לאומי והפך את המשטרה למיליציה פרטית שלו).
כמובן שאצפה בטקס המשפחות לציון השבעה באוקטובר. תכננתי גם להגיע, עד שאמש דיווחו כי בשל המצב הביטחוני המתוח והנחיות פיקוד העורף המגבילות התקהלות, מארגני טקס הזיכרון האזרחי הודיעו כי האירוע בפארק הירקון יתקיים בנוכחות קהל מצומצם, שיכלול משפחות חטופים ומשפחות שכולות בלבד.
אני בטוחה שגם תומכי הליכוד יצפו בטקס הזיכרון האזרחי, יגלו סולידריות ויזילו דמעות יחד עם המשפחות הנפגעות ויקיריהן, להוציא מהכלל מיעוט של אנשים מרושעים ולא אנושיים, שמעזים לבזות את משפחות החטופים ולנהל נגדם קמפיין שלילי, רק כי ביקרו את ראש הממשלה וזעקו לשחרור יקיריהם משבי חמאס.
עכשיו נותרה שאלה אחת פתוחה, האם לצפות גם בטקס הממלכתי? עד כמה שאני מרגישה תחושת דחייה מהטקס המדובר, ומכל מה ומי שהוא מייצג שהוא מייצג - אני אצפה בו. ולו מתוך יצר סקרנות, בתקווה שהסקרנות לא תהרוג אותי כמו שהרגה את החתול.
אצפה בטקס הממלכתי עם שקית הקאה מוכנה בשלוף, רק כדי לראות האם נתניהו והממשלה, ינצלו את הטקס כדי לרומם את מעמדו של ראש הממשלה, ולנכס לעצמם את ההישגים המרשימים של הצבא וגורמי הביטחון בחודשיים האחרונים.
אם הטקס יהפוך לבמה בה יוכל נתניהו לקטוף לעצמו עוד קצת מצביעים בקלפי, זו תהיה שערורייה גדולה. אני מניחה שנתניהו חכם מדי והוא לא יעשה ניצול ציני ומכוער של המעמד. יחד עם זאת, אני כן בטוחה שאקח כדור נגד בחילה ברגע ששמה של שרה נתניהו יוזכר בטקס. התרחיש הזה לא דמיוני, ואני אפילו מוכנה להמר עליו. מירי רגב לא תשכח, כמו תמיד, את אשת ראש הממשלה, ואם היא תשכח נתניהו ימצא דרך לדחוף אותה אל הנאום שיישא לאומה, בנוסח כמו "אני ורעייתי כואבים מעומק ליבנו, וגם על הדרך משפצים את הבריכה בקיסריה על חשבונכם".
כן, אני סקרנית. אבל גם ייתכן שברגע האמת, המציאות והרגשות האמיתיים יכו בי, ולא יאפשרו לי לצפות בטקס הממלכתי שמארגנת הממשלה שאחראית למתקפת הפתע של השבעה באוקטובר.
ואם כבר השבעה באוקטובר, שמתי לב שבכל פעם שאני באה לתאר במילים את המועד הזה, אני מתלבטת איך לציין אותו. האם כטבח השבעה באוקטובר? האם כמחדל? המילים מגמדות את מה שבאמת התחולל בפועל, את ההתפתחות שהובילה למלחמה רב זירתית וסכנה קיומית למדינת ישראל. אולי "יום שחור"? או "מתקפת הפתע"? זה תוחם את זה רק ליום אחד, אבל כבר עברה שנה והחטופים עדיין בשבי חמאס.
אולי שואה? אבל בעיצומה של השואה לא ערכו טקסים לציונה, רק שנים אחרי שנגמרה. בינתיים, אשאר עם צמד המילים השבעה באוקטובר. זה מספיק חזק וכואב.