איש הטלוויזיה והקולנוע יגאל שילון שהלך אתמול לעולמו בבית החולים איכילוב, הובא היום (חמישי) למנוחות בבית העלמין ירקון. שילון עבד שנים ארוכות כבמאי ועורך של תוכניות, סרטים, קליפים ופרסומות, וייזכר בעיקר כמגיש ועורך של התוכנית המצליחה "פספוסים". רשת 13 תשדר לזכרו הלילה בחצות את תוכניתו ״חוזרים לפספוסים״.
אשתו זהבה שילון ספדה לו: ״סוד הזוגיות שלנו ושם המשחק היה שותפות. בזה זכיתי בחיי עם יגאל ועל זה אני מודה ומוקירה. הרבה אנשים מכירים את יגאל, האיש עם הסיגר, אבל יגאל היה קודם כל איש משפחה ואבא חם ומסור. הוא נטע את האהבה הזו בילדינו, ולא פלא שהתפוחים נפלו קרוב כל כך לעץ. חוץ מפספוסים ומתיחות יגאל שיתף אותנו באהבתו לתשבצי ההיגיון עד לרגע האחרון. תמיד היה מוביל אותי לפתרונות, את רואה? את יכולה״.
בנו של יגאל שילון: ״אהבת לראות את היופי אצל כל אחד. הוא היה אומר משפט אפילו מעליב - באור מסוים הוא אפילו יפה. הייתה מחוספס ואפילו עוקצני. גם כשחברים שלי היו מגיעים אלינו הביתה הם היו צריכים להיזהר. הייתה גם עוקצני אבל גם כשמתחת אנשים, שהנמתח ייצא טוב. שתמיד ייצא עם חיוך ובהרגשה טובה. הייתה בן אדם מאוד מפרגן. הייתה מסמס תוך כדי השידור לאנשי טלוויזיה ויוצרים כמה הם יוצאים טוב. תמיד בתור ילד שאלו אותי אם הייתה איש מצחיק ואני אומר - הוא מעולם לא מתח אותנו. הוא אמר שיש אישה אחת שהוא בחיים לא ימתח וזו אמא שלנו. הוא היה אדם מאוד רציני הוא למד בטכניון. אבל אם משהו היה מצחיק אותו זה היה מרעיד את העולם. אבל לפני הכל הוא היה אבא מדהים, סבא אוהב והאיש הכי מסור לאימא שלי".
"כשבאתי אליו בשבוע האחרון הוא היה קצת מעורפל, הוא פתח את העיניים ושאל כמה יצא הפועל? ואז חייכתי ואמרתי אבל מכבי הפסידו. ואז שמענו את שייקה אופיר, ואת הגשש והוא צחק. בשבילי זו הייתה הפעם האחרונה ששמעתי אותך צוחק. אני זוכר אותך כל כך הרבה חי. האמת אני אתמול בערב רציתי ללכת איתך לסטפן בראון כדי לחכות לרייטינג, לא באת. אי אפשר להמנע מזה שלפני חמש שנים נפלת. ושבועיים אחרי שנפלת נולדה הבת שלי וקראנו לה אביב. והיא נולדה בשביעי ואתה הלכת בשביעי. לא הפסקת לאהוב אותי והייתה אומר לי תבוא. באתי קצת והיינו מדברים והייתה חוקר אותי על כל מערכון ועל כל פרסומת. הייתה מציע לי לשנות אחרי שדברים שודרו. הצטמצמו השירים שאני יכול לשמוע באוטו, כל שיר מזכיר לי אותך. בכל שיר אתה נמצא בו. הלוואי ואני אהיה אבא טוב לילדים שלי כמו שאתה הייתה אלינו, הלוואי שאהיה בן זוג טוב לשחר כמו שאתה הייתה לאמא שלי. אני יכול להודות לאלוהים שלא הלכת מכאב לב, לא מטירוף, לא מעלבון. הלכת כמו שאתה מחייך. הבוקר הסתכלתי על התמונה שלך מחייך שיער פרוע. אבל זהו אתה לא פה. אני אוהב אותך״, ספד.
אחרי שבשנים האחרונות רצו שמועות לגבי מצבו הרפואי, חשף איש הטלוויזיה כי איבד את יכולותיו הפיזיות בסרט הדוקומנטרי אודותיו בהגשת ארז טל. בסרט, ששודר בקשת 12, נחשף כי בעקבות נפילה שעבר בביתו, שילון היה מרותק בשנים האחרונות לכיסא גלגלים ולא מסוגל להתנייד.
בתו של שילון: ״תודה על הזכות להיות הבת שלך, למרות שזה לא תמיד היה פשוט ומצחיק. תודה שלימדת אותי כל כך הרבה דברים. להתחיל דברים ולסיים עד הסוף. הכרת אותי הכי טוב ראית אותי תמיד וקראת אותי כמו רנטגן. תודה שלמרות הייתה קרייריסט לא שכחת לרגע אותנו הילדים שלנו ואת אימא. הייתם בשבילנו מודל לאהבה וזוגיות. אל תדאג אנחנו נהיה אחים טובים. תודה שהייתה סבא מדהים. בשנים האחרונות למדתי להעריך אותך אפילו יותר. בנפילה הקשה שלך הייתה גם מתנה. במקום לכעוס בחרת בחיים עצמם. בתוך הכאב והקושי הרב שסבלת בנית איתנו מערכות יחסים עמוקות. הייתי מגיעה אלייך ושואבת ממך כוחות עצומים. הייתה אבא נפלא והשראה ענקית בחיים. תודה על הזכות להיות הבת שלך. אני אוהבת אותך לנצח״. ספדה.
״לפני שנתיים באומץ רב ובכישרון אין סופי החלטת לעשות סרט יחד עם ארז (טל) אבל לא רצית סרט עצוב אתה רצית סרט מצחיק. הסרט הזה הוא בעצם החיים עצמם הוא מורכב מפיסות מציאות. (פורצת בבכי). מיד אחרי זה זכיתי לעבוד איתך בחוזרים לפספוסים והייתי לך ליד למקלדת עריכה. אני לא יודעת מה בדיוק קרה אבל בשלב מסוים הפכת לחבר הכי טוב שלי. במהלך היום אתה מלווה אותי בכל צעד בכל התלבטות בכל משהו טוב שעשיתי בעבודה ובעיקר בכל דבר דבילי שיכול להצחיק רק אותך ואותי. הזמן הפרטי שלנו רק שלנו ביום שישי בלילה. דיברנו על הכל על בחורים, על צמתים בחיים על שמות לילדים שלי שכל כך חיכינו. הילדים שיהיו לי שהיה ברור שסבא יגאל יתאהב בהם וידאג להם. מחר בבוקר כשיגיע 11:00 איך אני אחזור לנשום? אני אוהבת אותך״. ספדה לו ביתו הנוספת.
דן שילון: ״יגאל. אני בטוח שזה לא אמיתי. בעוד רגע אתה תוריד את הטלית הזו מהגוף שלך, תסתכל עלינו ותגיד עבדתי עליכם וברקע נשמע את המוסיקה של פספוסים. אני רוצה לומר משפט יותר כללי - היגון שלנו האבל שלנו שלי ושל המשפחה מתגמדים היה גודל היגון של המלחמה הארורה הזו. של אלפי הפצועים ומאות הנופלים והנופלות. מלחמה שלא רואים לה סוף כי יש מי שלא רוצה שיהיה לה סוף. ועכשיו אני אדבר אליך יגאל - אתה שהייתה בן ארבע בערך, היה לנו שכן, הוא היה לוקח אותך ביד ומביא אותך לחצר שלו. מסביבך עמדו עשרה ז׳לובים שהציבו בפנייך שאלה מתמטית ואתה בגיל ארבע חמש פתרת הכל. ואז אמא שלנו פאניה הבינה שיש לך ראש מתמטי, והיא דחפה אותך לטכניון, וביום שקיבלת את הדיפלומה, באת לפאניה ואמרת לה את רצית מהנדס? יש לך מהנדס. ואז תלית את הדיפלומה על הקיר והצהרת אני אהיה במאי קולנוע״.
